Cheers

פרק 16-ירוקה מקנאה

מור רואה שאני לחוצה, הוא לוקח אותי לצד ומתחיל לחקור לגביי המצח המזיעה שלי.
"את יכולה להסביר לי מה עובר עלייך?" מור מושיב אותי באחד השולחנות הריקים, שולחן ליתר ביטחון או שולחן שהסועדים כבר עזבו אותו, אחרי הכל 1 בלילה עכשיו.
"הכל טוב מור, זה לא עניינך." אני נסגרת אוטומטית, אני בהרבה מן המקרים פשוט נמנעת מהתקשורת עם בני אדם במיוחד אלו שדואגים לי, קשה לי להבין לפעמים שדואגים לי.
"כל דבר שגורם לך לעצב הוא ענייני." הוא מכריז ואני נאנחת בייאוש בהבנה שאני לא אקום מפה עד שמור יקבל את מבוקשו.
"אני לא מבינה מה יש בחדשה הזאת, כי תמיר לא מפלרטט ככה עם בנות בדרך כלל."
אני אומר למור את האמת, אולי זה יגיע לתמיר מאחר והם חברים.
"אוי מיה, אתה לא רוצה אפילו להיכנס לזה." מור אומר לי ומלטף את הברך שלי בהבנה.
"מה זאת אומרת?" אני שואלת בסקרנות, לרגע שכחתי למה אני כועסת בכלל כשהסקרנות שלי התעוררה מתרדמת ארוכה.
"את לא רוצה להיכנס למקום של אי וודאות ותמיר הוא הכתובת בכל מה שמדובר באי וודאות." הוא ממשיך לזרוק מילים לאוויר ואני ממשיכה להסתקרן למרות שאני יודעת טוב מאוד מה הסקרנות עשתה לחתול.
"את לא סתם מקנאה מיה, את מתחילה לפתח רגשות לתמיר והדבר האחרון שאת רוצה שזה יתפוצץ לך בפנים." הטון של מור מזהיר אותי ואני מתחילה להרגיש את הבטן מתהפכת.
אני מפתחת רגשות לתמיר? אני לא חושבת שזה מה שקורה פה, כי בכל פעם שאני רואה את תמיר כעס עולה בי.
אם הוא מדבר על רגש הכעס אז הוא בהחלט מפותח אצלי כשתמיר בסביבה.
"מור אני לא יודעת על מה אתה מדבר, אני בסך הכל לא מבינה למה תמיר תמיד כועס עלי ואליה הוא נחמד ומפלרטט אפילו." אני משתפת אבל מרגישה שמור תוקף אותי מאשר מקשיב ומבין.
"תקשיבי, תמיר לא מתנהג אל אף אחד כמו שהוא אלייך, זאת חידה גם בעיניי אבל אני מזהיר אותך שכל עוד את יכולה לא להיכנס לשם אל תכנסי, את לא תצאי מזה נקייה." הוא מסיים בזה את דבריו ומקים אותי מהכיסא.
אני קמה ומתחילה לחשוב ברצינות על הדברים שנאמרו מצד מור, משום מה זה היה נראה שמור כל הזמן מנסה לקרב אותי לתמיר ופתאום הוא מזהיר אותי ממנו?
אלוהים אדירים, מה קורה כאן?

מאחר ויש מישהי נוספת בבר אז עכשיו יש לי פחות משמרות, שדווקא זה גם דבר טוב כי עכשיו אני יכולה גם להיות נוכחת בבית יותר.
היום אימא בבית, היא לקחה יום חופש בשביל להיות קצת עם האחים שלי.
אני מקפלת כביסה אבל נראה שהיום אני לבד בזה, אימא שלי לקחה את אחים שלי לגן שעשועים שבאזור, דניאל משחק כדורגל ולשם שינוי ענבר אצל חברה.
אני חושבת על רגעים שעברו עלי בחודשים האחרונים, מצחקקת, כועסת ואפילו נהנית מהזכרונות שעולים בי.
אני גם שואלת את עצמי מתי הייתי עם עצמי לבד ככה ופשוט חשבתי?
כי אני מוצאת את עצמי נתקלת במצבים שבהם אין לי זמן לחשוב על עצמי, הנה עכשיו אני רק ברשות עצמי ואני יכולה לעשות כל מה שעולה בראשי.
אני מחליטה שאצא לריצה קצרה.
אני מסיימת את הסידורים בבית כי הבטחתי לאימא שלי שאנקה ואסדר אותו ואני לא בן אדם ששובר הבטחות.