Cheers

פרק 23-תיזהרי מיה

כשאני נכנסת לבית אני ישירות מצלצלת לאנה, אנה מנתקת ואני נזכרת שהיא במשמרת עכשיו.
-סמסי.- 21:11, אז אני מסמסת לה מה קרה.
-תמיר הציע שנתחיל לצאת וסירבתי לו ואחרי זה אמר לי משפט מזעזע: אם לא אהיה החלום שלך אז אהיה הסיוט.- 21:11.
אני רותחת מזעם כשאני נזכרת בזה.
כעבור כמה שניות אני רואה שיחה מאנה ואני ישירות עונה.
"מה הוא אמר?!" היא צועקת מעבר לטלפון.
"מה ששמעת!" אמרתי לה והיה שקט בקו.
"אני לא מבינה, הוא חושב שהוא בסרט נקמה?" היא אומרת ואני צוחקת מהתגובה שלה.
"אני לא יודעת, אמרתי לו שהוא חי בסרט ויצאתי מהר מהרכב כי לא יכולתי לסבול את הפנים שלו יותר." שקר גס, אני יכולה להקים תאטרון שכל המטרה שלו זה להסתכל על הפנים של תמיר ופשוט למחוא כפיים למראה שלהם.
"טוב שככה עשית, אבל למה בכלל עד עכשיו הייתם ביחד?" היא שאלה והבנתי שלא סיפרתי לה כלום.
"סיפור ארוך אבל בקצרה הוא הכריח אותי לבוא איתו כי אם לא הוא לא היה נותן לי לצאת מהרכב." הסברתי לה בקצרה.
"מיה אני חייבת לנתק, בואי מחר ניפגש בצהריים לפני המשמרת ערב שלנו." היא אמרה לי ונפרדנו לשלום בידיעה שמחר ננהל את השיחה הזאת בארומה ככל הנראה. אני הולכת למטבח ורואה את אימא שלי מכינה ארוחת ערב, הרבה זמן עבר מאז שאכלנו ארוחת ערב משפחתית כולנו ביחד מלבד ארוחות שישי.
"מיה לא ענית לי, התחלתי ממש לדאוג לך." אימא שלי אומרת בדאגה, אני מבינה למה היא לחוצה כל כך אבל אני כבר מספיק גדולה בשביל להיעדר מעט מהבית.
"אל תדאגי לי אימא, אני יכולה להתמודד לבד." אני אומרת לה עם חיוך על הפנים שלי, היא מגלגלת עיניים כתגובה ואני צוחקת בקולי קולות. אחותי ענבר מופיעה משום מקום ומתחילה לעזור לאימא שלי בבישולים. זאת הפתעה נעימה לאימא. אני מתחילה לעזור גם בידיעה שהייתי אמורה לעשות זאת עוד מהרגע שנכנסתי בדלת המטבח. האמת זה נחמד לבלות בחברת המשפחה שלי, גם חברים זה כיף אבל לאחרונה הכל נהיה כזה לחוץ שהייתי צריכה כיף מסוג אחר. תמיר מביא לי הרבה כאב ראש מיותר. למה אני צריכה בנים בכלל בחיים שלי? זה גם לא כאילו חיפשתי זה פשוט הופיע שם, מחכה לתגובה ממני כבר זמן מה ופשוט ניסיתי להתעלם, זה בהחלט לא מצליח לי מאחר והמחשבות שלי תמיד גולשות לשם.
קשה לי לחשוב שהראש שלי לא צלול, אני מרגישה שאני שוחה בים של מחשבות שבחיים לא אראה אדמה באופק. אז אני עושה את הדבר שנראה לי הכי שפוי כשאני לחוצה-מקלחת.
אני מפעילה פלייליסט מוכן שאני מפעילה אותו כשאני צריכה לחשוב, כמו שהייתי עושה בהכנה למבחנים ובגרויות. אני מציירת טבלה בראש ומנסה להבין למה אני נגד מערכת יחסים עם תמיר. תמיר ידוע בכך שהוא שחקן, הוא לא נשאר אף פעם עם בחורה אחת לאורך זמן, אפילו די מזלזל בהן שזאת נקודה שממש מורידה לי ממנו. תמיר העליב אותי פעמים רבות ואני לא יכולה להתחיל מערכת יחסים הרסנית מבן זוג שלא יפרגן לי בכלל. תמיר משגע אותי ואפילו על גבול מחרפן. תמיר גורם לכל עצב בגוף שלי להתעורר לחיים ולהתחמם, הקול שלו גורם לכל שערה בגופי לעמוד דום, הנוכחות שלו גורמת לעמוד השדרה שלי להזדקף. תמיר צדק, אני לא אדישה כלפיו בכלל, אפילו ההפך, אני מגיבה יתר כשאני בסביבתו.
ובכן הוא תמיד דואג לי לחזרה לבית, לא משנה מתי ואיפה, הוא מושך בעיניי ברמות שבהן לא חשבתי שאני יכולה להימשך למישהו. עיניו גורמות לי לצמרמורת בגוף. בחיי אני מקנאה בכל פעם שהלשון שלו באה במגע עם שפתיו!
איך אני מסבירה לו שאני לא יכולה להיות איתו כי אני מפחדת שאוהב אותו יותר מדי? שהוא יתחיל לזלזל בי ובאהבה שלי? איך אני אומרת לו במילים עדינות שכל פעם שאני רואה אותו הלב שלי מתפוצץ במקום? איך אני גורמת לו לרצות אותי כמו שבחיים לא רצו אותי? תמיר שוב צודק, אין אפשרות שנהיה בניפרד.
אבל אני חייבת לנסות, בשבילי.