פרק 30

237 13 2
                                    

כעבור שבוע :
נקודת מבט מוריה :

"מוריה את בטוחה שאת לא רוצה לחמנייה אם שניצל "
שאל יונתן כאשר עמדנו כמה מטרים קצרים מהדוכן בקניון,
הנהנתי בראשי לשלילה
" לא אני בסדר תקנה אני לא רעבה "
" בטוח מוריה אולי לפחות תקני לך משהו קטן "
הסתכלתי סביב , וראיתי דוכן שייקים קטן בצד השני
" אממ אני מניחה שאני יכולה לקנות משהו לשתות "
" כן יופי מצוין חכי אני יזמין לי ואני יבוא איתך"
הסתכלתי על הדוכן והוא היה ממש קרוב  לאיפה שאנחנו עומדים ולכן אמרתי 
" זה בסדר יונתן תזמין בנתיים אני כבר חוזרת"
" את בטוחה אני יכול גם להזמין אחר כך .."
קטעתי אותו
" יונתן הכל בסדר אני כבר חוזרת "
צחקתי והתחלתי להתקדם  לכיוון דוכן השייקים.

בשבוע האחרון אני מתמידה באופן קבוע ביציאות עם יונתן , הוא חמוד, חמוד ממש אפשר להגיד.
כה חם ואדיב, תמיד דואג לי ולא מצפה לתמורה , לכאורה הוא הבחירה המושלמת עבורי אפילו אם איני מצליחה לפתח כלפיו רגשות חיבה יותר מידידות בשלב זה,
אבל זה לא אומר כי הדבר אינו יכול להתרחש בעתיד זה רק עניין של זמן, לא ?
ישנה רק בעיה אחת וזה עמית איני מצליחה להרפות מהמחשבה  עליו,
החיוך שלו , האופן בו שהוא צוחק , מדבר ....
אני ממחזרת את שיחותיינו פעם אחר פעם, וכל פעם מרגישה אמיתית יותר מהשניה.
מדוע זה חייב להיות כל כך קשה זה לא היה אמור להיות כך,
הוא היה אמור להיות זכרון מתוק אך בו זמנית אסור מהעבר אך מה שקורה בפועל זה  שאני ממשיכה לחיות את הזכרונות שלי ללא הפסקה בהווה.

ניגשתי אל הדוכן ופניתי אל המוכר
" אפשר בבקשה שייק פירות "
" כן איזה פרות לשים "
בחנתי את הפירות המונחים במקפיא ולאחר שניות אחדות דיברתי
" אממ אפשר לשים קצת אננס, תות ומנגו "
" אוקי זה הכל ?"
הנהנתי לחיוב
" אוקי זה יעלה 22"
הוצאתי את הארנק מהתיק שלי והוצאתי את הכסף, אוי יופי יש רק מטבעות
" מוריה מוריה "
שמעתי קול מוכר מאחורי
זה היה קולו המוכר של יונתן
ולכן עניתי לו בעודי ממשיכה להוציא מטבעות מהארנק
" יונתן שניה אני פשוט משלמת רגע למוכר"
" תראי את מי פגשתי "
הסתובבתי על מנת להסתכל, ובאותו רגע עצרה נשמתי הייתי המומה.
כל הכסף הקטן נפל מארנקי והתפזר על הריצפה
אבל לא היה לי אכפת כי באותו הרגע כל מה שיכולתי לראות לנגד עיני היה את עמית.

נקודת מבט עמית :

"הסרט היה ממש טוב נכון "
אמרה עלמה בהתלהבות בעודנו יוצאים מאולם הקולנוע
כן שעתיים של סרט רומנטי על איזה נערה גוססת היה השיא של החיים שלי חשבתי בציניות.
" אממ כן היה מאד מעניין "
עלמה נתנה לי מכה קטנה בכתף
" עמית אמרת שלפחות תנסה להנות מהסרט"
" ניסיתי באמת שניסיתי פשוט איפה כל הכיף היא כל הזמן בכתה ובכתה עד שהגיע איזה טום קרוז וגרם לה להפסיק לבכות רק בשביל שהיא תבכה כפול שתיים ממה שהיא בכתה בהתחלה שהוא מת
באמת איפה הרובים !המירוץ מכוניות משהו עם אדרנלין !"
" אתה כזה בן " עלמה צחקה
" לא אני פשוט אומר שבשביל שסרט יהיה טוב חייב לפחות קרב אקדחים אחד"
צחקתי , שאני חושב על זה עכשיו אני באמת בן,
עלמה נשקה לי ואמרה
" תאמת לא כזה אכפת לי כל עוד אני זוכה להיות איתך שעתיים בחושך "
צחקתי
" זאת הגישה רואה "

עולמות נפגשיםWhere stories live. Discover now