אתם מכירים את ההרגשה שמגיעה כאשר אתם חווים את הרגע המושלם,
העולם נעלם כאלו לא היה קיים ,אתם מרחפים על גבי העננים בעודכם מנסים לנצור כל רגע בצורה מושלמת מין החוויה שהינכם מייחלים שלא יגמר לעולם,
כך הרגשתי שנשקתי את עמית, בכל חיי לא חוויתי רגש עז כל כך.
מגע שפתיו מרפרף מעל שלי, העדינות בה הוא הרכין את ראשו כאשר התקרב לנשק אותי שנית,
רגש ההפתעה שהשתקף מתוך עניו כאשר הנחתי את שפתי על שפתיו בפעם הראשונה,
כל אלו היו ויהיו הזיכרונות השמורים לנו בלבד, הם הסיבה שחיי השתנו לחלוטין מהרגע הזה ואילך..
"וואו"
אמר עמית כאשר ניתקנו את שפתינו אחד מהשניה
" כן"
ציחקקתי ומבלי שהייתי צריכה להסתכל על עצמי ידעתי כבר שהלחיים שלי נהפכו לאדומות כעגבנייה
" את מסמיקה, אני אוהב את זה "
אמר עמית וקירב את ידו אל עבר לחיי הבוערות, הוא העביר את ידו בעדינות על פניי, מלטף כל פינה ושולח אל ביטני אלפי פרפרים
" רציתי שזה יקרה במשך כל כך הרבה זמן"
המשיך בעודו מלטף את עצמות לחיי
" גם אני "
אמרתי בכנות,
לרגע מבטו השתנה והבחנתי בבזק של היסוס עולה מתוך עניו
" מוריה זה ישנה משהו בינינו או שאת עומדת להעמיד פנים ששום דבר לא קרה? "
הוא שאל בכנות,
הנהנתי בראשי בשלילה נחרצת
" לא, לא.. אני רוצה שננסה הפעם באמת,
עמית אני רוצה להיות איתך, תמיד רציתי את זה אבל פחדתי"
" ועכשיו, את כבר לא פוחדת? "
" אתה צוחק עלי, אני מתה מפחד "
צחקתי והראתי לו את ידי הרועדת,
עמית תפס את ידי ונשק לה ארוכות
" אני יודע שאת פוחדת ולמען האמת גם אני אבל מוריה אני רוצה להיות איתך ואני מוכן לקחת את הסיכון, אני יודע שלך יש הרבה יותר דברים ממני שאת מסכנת אבל אני מבטיח שכל יום שניהיה ביחד אני יעשה את הכל בשביל לגרום לך להיות מאושרת"
מרוגשת ממילותיו הצמדתי שוב את שפתי לשלו, הפעם ביותר ברעבתנות, רציתי אותו, רציתי את כולו ולא הייתי מוכנה לוותר על זה בשביל שום דבר בעולם..
שעות ארוכות ישבנו במכיניתו, מלטפים, נוגעים, נושקים אחד לשני, נוצרים את כל הרגעים שכל כך רצינו שיקרו עד עכשיו אך פחדנו כל כך ממה עתיד להגיע בעקבותם.
לאחר כמה דקות בהם ישבנו בשקט מביטים זה לזה בעניים עמית שאל אותי
" מה נספר ליונתן ועלמה שניהם בטוחים שאנחנו לגמרי מאוהבים בהם"
וואו לגמרי שכחתי מיונתן, אני כזה בן אדם רע, אני עומדת לשבור לו את הלב לחתיכות
" אני מרגישה כל כך רע,
אבל אסור לספר להם שאנחנו ביחד "
עמית נהנן לחיוב
" אני גם מסכים אני לא רוצה שנעשה בנתיים שום צעד שיכול לסכן את מה שיש לנו "
הסכמתי איתו והנחתי את ראשי על החזה שלו
" מתי אתה הולך לעשות את זה? " שאלתי
" מחר ישר על הבוקר "
גל של הקלה שטף אותי,
למען האמת המחשבה שעמית יבלה דקה יותר ממה שצריך במחציתה של עלמה הטריפה אותי
" מעולה אני גם יעשה את זה, אפילו עכשיו איך שאני יגיע הביתה אני ישלח לו הודעה.. "
עמית קטע אותי
" לא מוריה תעשי את זה פנים אל פנים, הוא בחור טוב זה לא מגיע לו"
מצד אחד לא רציתי למשוך את זה יותר מידי אם יונתן אך מצד שני הוקסמתי מהאכפתיות של עמית כלפי המצב וידעתי בסתר ליבי שהוא צודק ועלי לעשות את זה פנים אל פנים.
" אתה בחור טוב, אתה יודע? "
אמרתי בעודי מלטפת את פניו הנאות,
הוא הסתכל על וחייך את החיוך שלמדתי כל כך לאהוב עם הזמן,
המשכתי להכין את ראשי על החזה שלו,
הרגשתי כל כך מוגנת שיכולתי לסגור את עיני ולהירדם בשבריר שניה.
פתאום לאחר כמה רגעים צילצל הטלפון,
ניער אותנו והוציאי אותנו מהרוגע והשלווה בהם היינו שרויים היישר אל העולם האמיתי,
הסתכלתי על הצג וראיתי שזה הוא המספר של אמי מתקשר,
הרמתי את הטלפון ועניתי בחשש
" הלו? "
" מוריה איפה את כבר שתיים וחצי בלילה?! "
גמגמתי בחשש לא יודעת כל כך כיצד לענות
" אמ.. אה... "
עד שלפתע נזכרתי שאנו קרובים יחסית לחודש אירגון, חודש בו אנו נוהגים להשאר לילות ארוכים בסניף ולאגן כל פיני פעילויות כמו מופע דגלנות..
" אמא את לא זוכרת התחיל כבר חודש אירגון הייתי צריכה להשאר עד מאוחר בסניף ולהכין את מופע דגלנות "
נשמעה שתיקה מצידו השני של הטלפון והתחלתי ממש להתחיל לחשוש
" אממ.. בסדר פשוט תודיעו לנו לפני, את לא יכולה להעלם ככה, יש לך עם מי ללכת? "
עמית הסתכל עלי בבילבול וסימנתי לו אם הראש שהכל בסדר
"ברור אני ורבקה בדיוק סיימנו פה ואנחנו כבר מתכוננות ללכת "
" טוב יופי אני הולכת לישון השארתי לך מפתח באגרטל ליד הדלת "
" אוקי אין בעיה , אני יגיע ממש עוד מעט "
אמרתי בביטחון ונתקתי במהרה את הטלפון,
עמית הסתכל עלי בדאגה
" הכל בסדר? "
נתתי לו נשיקה קטנה
" הכל מצוין, אני פשוט צריכה לחזור הביתה בסדר? "
הוא נאנח בבוז
" אוף ידעתי שהרגע הזה יהיה חייב להגמר מתישהו"
"אתה מתנהג כמו ילד קטן שלקחו לו את הסוכריה"
צחקתי
" טוב זה אולי בגלל שהסוכריה שלי באמת עוזבת אותי עכשיו "
אמר וצבת את אפי בהשתטות.
לאחר נסיעה קצרה הגענו אל ביתי, יצאתי מדלת המכונית ועמית יצא אחרי
" אני הולך להתגעגע אליך כל כך "
אמר ואימץ אותי אל חיכו
" תאמין לי שאני יותר "
אמרתי והדקתי יותר את החיבוק
" אני אדבר איתך מחר טוב? "
" טוב אני אתקשר אליך"
" מוסכם " הנהנתי
בהדרגה השתחררנו מין החיבוק
ונופפתי לו לשלום בעודו נכנס למכוניתו.
YOU ARE READING
עולמות נפגשים
言情עוד לא סיפור רגיל על שני הפכים שנמשכים אחד לשני כי בסיפורים הרגילים לפחות הם באים מאותו עולם , מאותו מסביבה , מאותו אורך חיים . .. הסיפור הזה מספר על שני הפכים גמורים כל אחד בא מעולם מאחר ,אחד בא מהעולם מחילוני הגמור והשניה באה מהעולם הדתיי מה יקרה...
