עולמות נפגשים

פרק 3

"לאן?" שאלתי טיפה בחשש, היא הנהנה בהיסוס ולאחר כמה שניות היא גמגמה "אני יודעת שזה לא בדיוק הסיגנון שלך... ו.. טוב, איך אני אגיד את זה בדיוק? זה לא מקום שממש קשור לתורה ולמצוות ו... אממ.." למרות מאמצייה הרבים עדיין לא הבנתי את כוונותיה אז קטעתי אותה, "את לא צריכה לחשוש פשוט תספרי לי, הרי כמה גרוע זה כבר יכולה להיות. נכון?" שאלתי אותה ולאחר שראיתי שהיא אינה מגיבה לשאלתי שאלתי שוב "נכון..?", לבסוף היא לקחה נשימה ארוכה של אוויר ופלטה בנשימה אחת "אוקי יש היום מסיבה במועדון ואחד מהבנים שאני בקשר איתו הזמין אותי ואני ממש לא רוצה ללכת לבד,"
הייתי בהלם לאור דבריה הלא צפויים, לעולם לא ציפיתי שמישהי כמו אפרת, אפרת!! שהעירה לי!! לי!! שהחצאיות שלי קצרות מדי לפתע תרצה באורח פלא ללכת למסיבות במועדונים עם חילונים שכל כך שונים מעולמנו. לאחר שהבחינה בתגובתי היא קמה וצחקה בזלזול "הייתי צריכה לדעת שמוריה הצדיקה והקדושה בחיים לא תסכים לעשות משהו שנוגד את הערכים הקדושים שלה", היא הסתובבה לאחור ואמרה "אפילו אם זה לעזור לחברה הכי טובה שלה". בשל מילותיה הקשות תחושת אשמה לא מוכרת עטפה אותי ונפערה בקרבי. דילמה התעוררה בי, האם ללכת ולתמוך בדרך החדשה של חברתי הטובה גם אם היא נוגדת את שלי, או להשאר דבקה לדת ולמסורת ולערכים שלי?
היום עבר באיטיות ולאורך היום לא פגשתי כלל באפרת. כמה בנות אמרו לי שהיא לא הרגישה טוב ובגלל זה נאלצה להשתחרר מהלימודים, אבל אני מכירה את אפרת, היא כמעט ואף פעם לא חולה וכשדיברתי איתה הבוקר היא נראתה לי בסדר גמור.
בעודי שקועה במחשבות מורתי פאני פנתה אלי בקול מתוק "מה נשמע מוריה חמודה? אני רואה שאת טיפה מעורערת היום." יכולתי לשקר ולהעמיד פנים שהכל בסדר, אבל זה פשוט לא מתאים לי אז פלטתי "המורה אני מתמודדת עם דבר לא פשוט, החלטה קשה, שלא משנה מה אני אחליט משהו יפגע."
היא חייכה אלי, "מוריה אני מכירה אותך כבר הרבה זמן ולמדתי להכיר אותך ולדעת שאת ילדה טובה ולא משנה איזה החלטה תקבלי אני בטוחה שתעשי אותה בצורה הטובה ביותר."
נאנחתי אך הודיתי לה "תודה המורה אני מקווה שאחליט את ההחלטה הנכונה."
היא אספה את התיקים שלה והתכוונה ללכת ורגע לפני שיצאה מהכיתה הוציאה מתוך התיק שלה דף, "הנה חמודה, זה המבחן שלך במתמטיקה אני מקווה שלפחות זה יעודד אותך," היא הושיטה לעברי את המבחן ושמחתי לראות שהציון שהתנוסס על הדף היה 94. לאחר שבית הספר נגמר נשארתי כמה שעות לעזור לכמה ילדים, אני עורכת להם שיעורים פרטיים בכמה מקצועות ולפעמים לומדת קצת בעצמי כי לאור זה שיש לי משפחה מרובת ילדים לפעמים קשה ללמוד ולהתרכז אז אני מעדיפה ללמוד באולפנה.
לאחר שהתגבור נגמר נופפתי לבנות שערכתי להן תגבור, "ביי מיכל וירדן, תזכרו, ביום שלישי הבא באותה שעה."
הן נופפו בחזרה, "בסדר מוריה, את בטוחה שאת לא רוצה שנחזיר אותך הביתה?"
צעקתי לעברן "כן, אני בטוחה. תחזרו הביתה, אני צריכה לעצור באיזשהו מקום."
לאחר מחשבה רבה החלטתי שהחברות עם אפרת חשובה לי לכן אתמוך בה בכל החלטה ואהיה שם לצידה ולכן התכוונתי ללכת לכיוון ביתה. אני מקווה שההחלטה הזאת לא תסבך אותי בהרבה צרות...