עולמות נפגשים

פרק 11

נקודת מבט עמית:

קמתי בבוקר לצלילי השעון המעורר המעיק עם הנגאובר חזק.
הראש כאב לי בצורה קיצונית ורק רציתי לחזור לישון. קמתי ממיטתי בעייפות וחשבתי על מה אני צריך לעשות היום. אימון כדורגל, פגישה של מועצת התלמידים, ארוחת ערב עם ההורים שלי, התנדבות. זה משאיר לי בערך אפס זמן לנוח.
ירדתי למטה בעודי מסדר את הבגדים.
"בוקר טוב.." מלמלתי בעייפות לאמא שלי שישבה לבד על יד השולחן.
"עמית, היום בארוחת הערב אני מצפה ממך להציג הישגים גבוהים כי גם סבא הולך להיות נוכח בארוחה. אתה יודע מה אני תמיד אומרת-" השלמתי אותה בזלזול "כל ציון מתחת ל90 הוא נכשל..."
היא הנהנה, "יפה מאוד, אז כדאי מאד שתיישם זאת בארוחת הערב. אני לא רוצה להתאכזב, מובן?"
הנהנתי, "מובן."
נסעתי במכוניתי לבית הספר ובדרך התעלמתי מהשיחות של החברים שלי שכנראה רוצים טרמפ. הגעתי לבית הספר מוקדם והתחלתי להתאמן על כדורגל במגרש. עוד כמה ימים יש לנו משחק ואם אני אכשל ההורים שלי לא יאהבו את זה.
התאמנתי עד לצלצול ואז הלכתי והתיישבתי עם כל החבורה. "עמית נסעתי באוטובוס בגללך!" רז צעק "הכל מאהבה אחי!" זרקתי לעברו. הוא נתן לי דחיפה קלה והתחלנו לצחוק ולריב.
פתאום מזווית עיני ראיתי את דניאלה עם דולב ואפרת. יכולתי להתעלם אבל באותו רגע עלה בראשי רק דבר אחד שהייתי חייב לעשות. אני חייב לברר מי זו הבחורה מאתמול. האמת היא שמצאתי את עצמי חושב עליה כמה פעמים מאז. הרגשתי פשוט משהו שונה לגביה, היא לא כמו כל הבנות שפגשתי עד עכשיו, היא שונה. ואפרת היא בערך המקור היחיד שלי להשיג פרטים מכיוון שהיא חברה שלה.
התקדמתי לעברם, נשקתי לראשה של דניאלה ונתתי כיף לדולב, "מה עושים?" שאלתי ודניאלה מיד ענתה, "אתה לא תאמין! אפרתי כנראה עוברת לבית הספר שלנו, ואני מראה לה הכל."
פניתי אל אפרת, "למה את עוברת?"
דולב הרביץ לי. "תסלחי לו, הוא קצת חסר טקט לפעמים."
היא צחקה, "לא, זה בסדר," היא פנתה אלי, "אני עוברת כי נמאס לי ללמוד בבית ספר דתי. אני לא דתייה אז אני לא מבינה מה הטעם יותר, מבין?"
עניתי בחוסר עניין, "כן, לגמרי."
ואז חשבתי על רעיון. "דניאלה ודולב, אתם לא תאמינו אבל דיברתי עכשיו עם המורה לאנגלית והיא רוצה לדבר איתכם, נראה לי בקשר לציונים של המבחן."
דניאלה אמרה בחשש, "וואו באמת? אז אני חייבת ללכת אליה." הנהנתי וראיתי שהיא לוקחת את אפרת איתה ומיד עצרתי אותה "רגע! רק בגלל שאת הולכת לדבר עם המורה לא אומר שאפרת צריכה לסבול גם." עשיתי את עצמי חושב כמה שניות, "את יודעת מה? אולי אני אקח את אפרת לסיור בבית הספר, מה את אומרת, אפרת?"
היא אמרה בביישנות, "מבחינתי סבבה." דולב אמר, "טוב אחי, אני חייב לך אחת." נופפתי להם והתחלתי להתקדם ואפרת באה אחרי. הסברתי לה על הבית ספר ועל כל המבנים והשיעורים. אחרי שהלכנו במשך כמה דקות ארוכות שאלתי אותה, "נהנת אתמול?"
היא הנהנה "כן. היה ממש כיף. דניאלה חברה שלך ממש חמודה, לא רק היא, כולכם, וגם אתה.." היא החלה להסמיק.
קטעתי אותה, "כן, כולם ממש התרשמו ממך," אמרתי.
היא פתחה את פיה לדבר ואז העמדתי פנים כאלו שאלה עלתה במוחי. "לא אמרת שאת מביאה חברה?" היא נעה באי נוחות, "אממ.. כן, הבאתי, אבל... אממ.. זה לא היה כזה רעיון טוב."
הנהנתי, "כן... תגידי מי זאת החברה שלך? אולי אני מכיר." שיקרתי.
היא צחקה, "מה, מוריה? תאמין לי, אין מצב שתכיר אותה."
הרהרתי לעצמי, "אז השם שלה הוא מוריה..." והיא כנראה שמעה, "מה אתה מכיר אותה?" "לא ממש," אמרתי, "אבל נפגשנו אתמול במועדון. תגידי מה הסיפור שלה? איפה היא לומדת?"
אפרת נראתה מבולבלת. "למה אתה רוצה לדעת?" היא שאלה ואז עצרה את עצמה מלהתקדם. "רגע! בגלל זה רצית לעשות לי סיור? בשביל שתשאל אותי עליה? אוף! כל דבר טוב היא הורסת לי זאת!" היא החלה ללכת במהירות ותוך כדי הליכה שחררה משפטים באוויר, "לילה ראשון שלה במועדון וכבר היא הצליחה להפנט את הבחור הכי חתיך!! אני שונאת אותה!!!"
רצתי בשביל להשיג אותה ועצרתי אותה "רגע, חכי שניה!" התנשפתי, "וואו את הולכת מהר."
היא צחקה.
"תקשיבי, כולה פגשתי את חברה שלך לשתי שניות ורציתי לדעת מי היא. זה הכל תאמיני לי!" קצת שיקרתי אבל לא נורא. כולנו נלך  לגיהנום בסוף, לא?
היא עצרה, "אני מצטערת שהגבתי ככה. אני ומוריה לא ביחסים הכי טובים עכשיו." ניחמתי אותה, "אני מבין, זה בסדר."
היא הסתכלה בעיניי ואמרה, "עמית אני יודעת שמוריה יפה מאוד ושבתה אתליבך או מה שזה לא יהיה, אבל היא לא בשבילך. תאמין לי. היא דתייה רצינית, לא כמוני. ממש רצינית. היא אפילו לא תלחץ לך את היד. תאמין לי, תוותר. היא מתוסבכת ממש." שאלתי, "מה היא חרדית?"
אפרת ענתה, "לא חרדית אבל אבא שלה הוא הרב הראשי של העיר אז היא ממש דתייה." רציתי לשאול עוד משהו אבל אז בדיוק נשמע הצלצול ואסור היה לי לאחר. "טוב בואי נלך לכיתה. נמשיך לדבר אחר כך."
היא הנהנה, "אוקי. ועמית, סתם שתדע שאתמול כששפכת על השמלה שלה אלכוהול אז זו היה השמלה שלי."
צחקתי, "סליחה, מקווה שלא הרסתי שמלה יקרה."
היא צחקה, "למזלך היא עלתה 40 שקל בשוק."