פרק 29

260 12 0
                                    

נקודת מבט מוריה:

הסתכלתי על דמותי במראה בפעם האחרונה רגע לפני שיונתן אמור לבוא לאסוף אותי לא בטוחה כלל שקיבלתי את ההחלטה הנכונה.
שיערי היה אסוף לצמה ארוכה ולבשתי חצאית פרחונית וחולצה לבנה.
כמו כל בת מתבגרת היוצאת ליציאתה אם בחור הייתי אמורה להתרגש אך בעיקר פחדתי למען האמת.
יונתן שלח לי הודעה שהוא בחוץ וירדתי לקומה התחתונה, העדפתי שהוא לא יפגוש את הורי למרות שהוא מאד רצה מכיוון שמבחינתי פגישה אם ההורים היא הינה הכרות אשר אמורה להתרחש בשלב מאוחר יותר בקשר.
כאשר הוא הבחין בי יוצאת מביתי הוא התפעל
" מוריה את נראת ממש נחמד "
" תודה "
אמרתי בבישנות, משום מה לא התעוררה בי אותו תחושה של פרפרים בשונה משעמית החמיא לי , אבל די הזכרתי לעצמי עלי לפסיק לחשוב על עמית ולהתרכז ביונתן.

כעבור הליכה של כמה דקות הגענו לפארק נחמד שלא היה יותר מידי רחוק מביתי
" ממש יפה פה " ציינתי
" נכון אני ממש מסכים כיף לראות קצת טבע בעיר "
הנהנתי להסכמה בעיקר בגלל אהבתי הגדולה לטבע , אפשר להגיד שגדלתי כילדת טבע אמיתית מאז היותי ילדה קטנה היינו יוצאים לטיולים משפחתיים בחיק הטבע.

ישבנו בפינת דשא מעט מבודדת
" אז מוריה תספרי לי קצת על עצמך מה השאיפות שלך ? נגיד מתי את לדוגמה רוצה להתחתן ? להקים משפחה ?"
התעניינן יונתן
" אממ אין לי את הכל מתוכנן אבל כן יש לי איזה תמונה כללית , תמיד רציתי ללמוד משהו שקשור לביולוגיה או הנדסה ולגבי הלהתחתן אני חושבת שפשוט מתי שאני ירגיש לנכון "
" אמממ הבנתי בכל זאת להקים משפחה זה מאוד חשוב ואני חושב שצריך לעשות את זה כמה שיותר מוקדם "
הוסיף יונתן
" אממ כן לא בהכרח חייב מוקדם "
הוספתי בלחש
" מה אמרת לא שמעתי "
" לא משנה "
מייד ביטלתי את דבריי, אומנם אנני מסכימה אם דעותיו אך זו דעה נפוצה בקרב האוכלוסייה הדתית שעלינו להתחתן מוקדם ולכן לא הוספתי עוד .
" תספר לי אתה מה אתה מעוניין לעשות בעתיד "
יונתן החל לספר לי על תיכננו ללמוד בישיבה להתגייס ליחידה קרבית ובסופו של דבר אפילו להפוך לרב
הקשבתי בהתעניינות ופה ושם זרקתי איזה משפט או שניים.
על הנייר הוא הגבר הדתי המושלם, הגבר איתו אני אמורה להתחתן אך מדוע זה מרגיש לא נכון לדמיין איך חיי עלולים להיות איתו, האם אני לא רוצה חיים כאלו ?
זה מבלבל אני אמורה להיות כמהה אל חיים שכאלו  אבל משם מה אנני  מרגישה זאת ?

המשכנו לדבר בערך עוד שעתיים ולאחר מכן טיילנו עוד מעט בשכונה ובסביבות הערב כבר חזרתי הביתה ,
היה ממש נחמד בסך הכל אך עדיין לא הייתי מסוגלת לסלק את עמית ממחשבותיי.
חשבתי לעצמי בעודי עולה במדרגות אל עבר חדרי אם אולי הדרך הנכונה לשכוח את עמית  היא להתמיד ביציאות אם יונתן ?
אבל האם בכלל אני רוצה לשכוח אותו ?
אני כל כך מבולבלת.
אני רק מקווה  שאוכל כבר לשוב לחשוב בצלילות האופיינית לי ולהפסיק להתבכיין על מה שהיה ונגמר.

נקודת מבט עמית

אני תומר , רז , דולב , ועוד כמה חברים טובים מבית הספר הגענו אל המסיבה של עלמה בסביבות השעה 9.
כאשר עלמה דיברה על מסיבה שהיא קצת יותר בוגרת  לא באמת חשבתי שהדבר יהיה שונה משאר המסיבות שהייתי בהם.
אך מהרגע שרגלי נכנסה בדלת הבנתי שטעיתי ובגדול ,
האווירה הייתה בוגרת ומסוכנת יותר בכל מובן אפשרי  באלכוהול , בסמים , באנשים , באופן שהם התנהגו .
אני וחבריי עמדנו קפואים במקום 
" אחי נראה לי בחיים לא ראיתי כל כך הרבה סמים  במקום אחד "
רז לחש לי
" וואו הבנות פה בליגה אחרת "
המשיך תומר
" טוב יאללה חבר'ה אולי האווירה פה יותר משוגעת ממה שאנחנו רגילים אבל חיים פעם אחת באו לרקוד "
אמר חברי גיא בעודו מושך  את שאר הבנים לרחבה לרקוד ולמצוא בנות.

בניגוד אליהם אני ורז היינו צריכים עוד כמה רגעים על מנת להקל את המצב התיישבנו בדלפק  ולקחנו משהו לשתות שפתאום נכנסה עלמה  לחדר לבושה בשמלה פרחונית.
" הי עמית אני ממש שמחה שבאת "
הוסיפה בעודה נותנת לי חיבוק ידידותי
" כן מסיבה ממש אממ.. מעניינת ... "
אמרתי מנסה לא לחשוף את העובדה שאני מרגיש כי אני נמצא במאורת סמים.
" חחח כן אני יודעת שזה קצת אינטנסיבי אבל תנסה להנות באמת "
" אוקי יש לך רעיון איך ?"
שאלתי בפלרטטנות שאינה אופיינית לי .
עלמה חייכה ומשכה את ידי אל הרחבת הריקודים המוזיקה הייתה צורמת  והרחבה הייתה צפופה מאד,
עלמה שמה את הידיים שלי על המותניים שלה והחלה לזוז לפי הקצב, המוזיקה סחפה אותי התחלתי לזוז לפי צעדיה באותו רגע הייתי פשוט אמור להשתחרר ולהנות אך לא יכולתי כל מה שיכולתי לראות באותו רגע זה את ענייה המאוכזבות של מוריה.
כיצד היא הייתה מגיבה על התנהגותי אם היא הייתה כאן ,
היא בטח הייתה מתביישת בי זה לא אני לא מסוג הבנים האלו .
הרגשתי שמשהו בי השתנה  לא רציתי את המגע יותר רציתי את הקרבה רציתי מעבר הרגשתי שפשוט רציתי את מוריה, זה אירוני אה הדבר היחיד שרציתי בכל החיים שלי זה הדבר היחידי שלא אקבל.

" עמית אתה בסדר "
שאלה עלמה והעירה אותי מחשבותיי כעבור אחרי 20 דקות שרקדנו
" כן אני בסדר" אמרתי לא בטוח כלל בתשובתי.
" אתה נראה קצת חוויר רוצה שנצא החוצה לנשום קצת אוויר "
" כן " אמרתי
היא הובילה אותי אל הגינה, ישבנו בשקט למשך מספר דקות.
"אתה בדרך כלל לא מהסוג שרוקד ככה אם בחורות נכון " אמרה עלמה
" כן זה לא כל כך מדבר אלי "
עניתי בכנות
" אתה בחור טוב שונה מהבחורים שאני בדרך כלל מסתובבת איתם "
" תודה אני חושב " צחקתי
" חחח אתה חייב להשתחרר קצת עמית " צחקה עלמה
" אני משוחרר באמת "
אמרתי למרות שהיה ברור לשנינו שזה לא נכון.
עלמה הוציאה מתיק קטן גו'ינט והחלה לגלגל אותו
" זה יעשה לך טוב " היא הושיטה את הגו'ינט לעברי
" לא תודה אני לא מעשן " אמרתי כברור מאליו.
" אוקי איך שאתה רוצה " המשיכה עלמה והדליקה את הגו'ינט.
נשארתי בשקט למספר רגעים שהתחלתי לחשוב , למה לא בעצם ?
אוכל לשכוח את צרותיי למשך לילה שלם לא לחשוב על מוריה כלל,  לא לראות אותה עולה בכל רגע במוחי הייתי צריך את זה יותר נכון הייתי חייב את זה.
" עלמה תביאי שכטאה אחת "
עלמה הייתה מופתעת אך העבירה לי את הגו'ינט ברצון עז
" אתה לא צפוי בכלל עמית לא צפוי בכלל אולי אני ישמור אותך בסביבה לזמן הקרוב "
לקחתי ממנה את הסיגריה
" חחח תשמרי אותי בסביבה אהבתי את בחירת המילים "
צחקתי בעודי מכניס את הרעל לראותיי.
עלמה חייכה בשקט והמשיכה להסתכל עלי.

הלילה חשבתי עוד לא אחשוב על מוריה אוכל פעם הראשונה מזה שבועות להשתחרר באמת.

עולמות נפגשיםWhere stories live. Discover now