עולמות נפגשים

פרק 5

ליבי החל לדפוק במהרה ותחושת לחץ ופחד עטפה אותי. הירהרתי לעצמי האם זה באמת היה רעיון טוב ללכת עם אפרת. אני ילדה טובה ודתייה מבית טוב, זה לא בסדר, לא בסדר אפילו גרוע. מזעזעת אותי המחשבה שאני - מוריה, אלך למועדון של חילונים ואחשף לכל מה שקורה שם, ואולי אפילו אדרדר בעצמי, אולי כל זה הייתה טעות גדולה, הייתי פשוט צריכה להלשין על אפרת ולא לתת לה ללכת, זה לא רעיון טוב. עמדתי קפואה במקומי כשפתאום קולה של אפרת העיר אותי ממחשבותיי, "מוריה אני קוראת לך הרבה זמן למה את לא עונה?" הרגשתי כי הדמעות עומדות בפתח עיניי ורק מחכות לצאת. החזקתי את ידה, "אפרת את יודעת שאני אוהבת אותך אבל תסתכלי עליך, עלי. זה לא רעיון טוב, אנחנו דתיות, אסור לנו ללכת למקומות האלה, בואי תגידי לבחור שבא לאסוף אותך שילך הביתה ושנינו נשאר פה." אפרת הסתכלה עלי, "מוריה בבקשה, אני יודעת כמה זה קשה לך אבל בבקשה, את יודעת כמה זה חשוב לי. אני מבטיחה ששום דבר רע לא יקרה הערב, תסמכי עלי, ואחרי הערב הזה אני לא אבקש ממך יותר כלום." ראיתי את המבט המתחנן בעיניה. היה לאפרת מין מבט שמסמל את זה שהיא מרגישה כלואה, שהיא רק רוצה להשתחרר. לא יכולתי, לא יכולתי לסרב לה, איך יכולתי? לולא אני היא הייתה אבודה.
"טוב בסדר." הורדתי את ראשי. היא קפצה עלי בחיבוק גדול, "תודה, תודה, תודה, באמת!"
ירדנו שנינו למטה ואפרת התקדמה לעבר הבחור שעמד בכניסה, הוא הפנה את ידו כלפינו וסובב אותה לצורת שאלה, "היי, למה התעכבתם?" אפרת ענתה, "סתם, חברה שלי ממש דתייה אז קשה לה קצת הסיפור עם המועדונים." הבחור שעמד הסתכל עלי ובחן אותי, הרגשתי מובכת ולא בנוח. "יפה חברה שלך," אמר והסתכל על אפרת, הוא הושיט לעברי יד ללחיצה. "היי, אני דולב." היססתי כמה רגעים אם ללחוץ את ידו, הרי זה איסור שמירת נגיעה, ולבסוף התחמקתי ואמרתי, "אני מוריה ואני מצטערת, אסור לי ללחוץ לך את היד, אני שומרת נגיעה." הוא גירד בראשו, "אה בסדר, אני מניח... טוב, נזוז." אפרת התקדמה לעבר המכונית, "כן, נזוז." נכנסנו אל מכוניתו, אפרת ישבה ליד כיסא הנהג ואני ישבתי במושב הפינתי מאחור מנסה כמה שיותר לא להתלבט. במשך כל זמן הנסיעה התפללתי לה' שהכל ילך כשורה ושום דבר רע לא יקרה.
לאחר כמה דקות דולב עצר את מכוניתו "טוב הגענו, מוכנות בנות?" אפרת צעקה "כן! יאללה בואו ניכנס." ואני רק הנהנתי במבוכה, דרכתי אל מחוץ מכוניתו, הרמתי את ראשי וניגלה לעיני מבנה די גדול אשר אורות מהבהבים ומוזיקה רועשת יוצאים ממנו והופכים אותו כנראה לדבר המרכזי ביותר בכל הרחוב. ליד דלת הכניסה הבחנתי בכמה חבורות של נערים שנראה שהיו בגילנו, הם צחקו, שתו ועישנו. בדרך דולב שלח ידיים לכמה מן הבנים ובירך אותם לשלום. התקדמתי בצעדים קטנים אל עבר הדלת, אפרת תפסה את ידי, "וואו! ראית איזה יופי פה?" הנהנתי, "כן, יפה." דולב תפס את ידה, "אתן באות לרקוד, בנות יפות?" אפרת הנהנה אך אני עצרתי אותה, "אפרת מה את עושה? את יודעת שאסור לנו לרקוד מול בנים." היא צחקה, "מוריה איזה כבדה את, חשוך פה, לא רואים כלום. אל תהיי כבדה.." הזעפתי את פני, "אני לא כבדה אבל הלכה זו הלכה ובמקרה הזה היא אוסרת עלינו לעשות זאת אז אני הולכת לבקש לשתות משהו מהבר ואז מוזמנת להצטרף אלי," הסתובבתי אחורה והייתי בטוחה שהיא בעיקבותי אך ראיתי את דולב תופס בידה ומושך אותה לרחבה, היא מלמלה משהו לא ברור שהיה נראה כמו התנצלות.
לא האמנתי למראה עיניי. היא גם עברה על איסור נגיעה וגם הלכה לרקוד. התקדמתי אל עבר הבר וניסיתי לתפוס את תשומת ליבו של הברמן שעבד שם ומזג משקאות לאנשים, סימנתי לו עם ידי וקראתי, "סליחה!" האיש שעבד שם הבחין בי וניגש אלי, ביקשתי, "היי, אני יכולה להזמין משהו לשתות?" הוא הנהן "בסדר, תראי לי תעודת זהות בבקשה." לא הבנתי את בקשתו המוזרה. למה הוא מבקש את תעודת הזהות שלי? הוצאתי מתוך הארנק שלי את התעודה והושטתי לו אותה, "בבקשה אדוני." הוא בחן אותה מספר שניות, "ילדה כתוב פה שאת בת 17." הנהנתי "נכון, אני בת 17, אבל למה רצית לדעת את הגיל שלי?" הוא היה נראה מבולבל "כי את רוצה להזמין לשתות אלכוהול, לא?" ביטלתי את דבריו, "אלכוהול? מה פתאום? אני אף פעם לא אשתה את זה. רציתי להזמין מים בטעמים, אה, ורציתי לשאול, האם אתם מגישים במקום תה צמחים?" הוא צחק, "אוקי, תה צמחים אנחנו בטוח שלא מגישים אבל יש מים בטעמים." הנהנתי, "בסדר, אז מים בטעמים אחד בטעם אפרסק." הוא הנהן והגיש לי את הבקבוק, כשהוצאתי את כספי מן הארנק שלי כדי לשלם לו הוא נופף לי, "זה בסדר חמודה, זה על חשבון הבית." ציחקקתי והודיתי לו, והלכתי לחפש מקום שקט ופינתי לשבת עד לסוף הערב.