למה אני מתחתנת?

פרק 36

    דניאל התעוררה ליום חדש, יום מרעיש, יום גדול.
פיטר, התעורר באותו היום לבוקר מבלבל אך החלטי.
ואלכס? אלכס לא התעורר. הוריו יצאו מהבית ועכשיו לא יהיה מי שיוודא שקם בזמן.
אבל לשלושתם מתחיל יום חשוב. גם אם אינם יודעים זאת.
דניאל התמתחה, חייכה. היא הסתכלה על התיק שלה, יודעת שאין יותר לימודים. היא יודעת שהיא תתחתן עם פיטר והיא שמחה על זה. היא לא הייתה צריכה להיות ערה בשעה הזאת, אבל היא פשוט לא הרגישה עייפה. אבא שלה יצא לקניות והחליט לקפוץ לבית הספר, כדי להסדיר את העניינים. העובדה קיימת: דניאל תהיה המלכה.
דניאל לא ידעה מה בדיוק אביה יגיד ומה יקרה, אבל בעצם, לא היה אכפת לה.
בשעה שהיא בהתה בתיק מרוצה, פיטר כבר עמד על רגליו. הוא התארגן מהר והחליט לקפוץ לבקר את חברו האסיר.
לא עבר הרבה זמן והוא עמד מצדו האחר של קיר הזכוכית. בן שכב על מיטתו וישן.
"בן!" פיטר צעק, ובן נפל מהמיטה מרוב בהלה. "בוקר טוב."
"מה אתה משוגע?" בן התקרב לקיר הזכוכית.
"כן," פיטר חייך.
"מה קורה?" בן שאל, שמח למעט החברה שפיטר מארח לו מדי פעם. "אני עדיין מחכה להכתרה שלך."
"אל תדאג. ההחלטה הראשונה שלי בתור מלך, תהיה לשחרר אותך," פיטר הרגיע. "רציתי לדבר איתך על זה."
בן הסתכל על המפתח שפיטר החזיק בידו. פיטר התחיל לספר לו את כל הסיפור על היומן, איך מצא את המפתח, הכול!
"אני מבין..." בן הסתכל על המפתח. היה ברור לפיטר באותו הרגע, שבן יודע משהו שהוא לא יודע. בן הסתכל בעיניו של הנסיך הצעיר ונאנח.
"הגיע הזמן שתגלה את האמת," בן אמר. "כמו שאתה יודע, אני לא באמת בן עשרים, פשוט נתקעתי בגיל הזה. מעולם לא דיברתי על שנת לידתי האמיתית."
"בן, שאני אבין, אתה מתלונן לי על חיי הנצח שלך עכשיו?" פיטר שאל.
"כן, כי זאת קללה נוראית," בן אמר, "שלא הייתי מאחל לשונאיי הגדולים ביותר... לא הייתי מאחל לבלייק."
"הבן של ג'סי?" פיטר לא הבין. בן נד בראשו לשלילה.
"ג'סי, היא צאצאית של בלייק, לכן הוא קרוי כך, על שמו," הסביר.
"אתה... אתה מתכוון לבלייק של שון!" פיטר קפץ. "בלייק, החבר הכי טוב של שון!"
"כן, בדיוק," בן נאנח. "בלייק היה ידוע ב... בקללות שלו. הוא היה מכין שיקויים ש... שלא נדע. לי, הוא ארגן חיי נצח. בגלל ש... אחותי הייתה המשפחה היחידה שהייתה לי. בערך."
"אני לא מבין כלום," פיטר התלונן.
"המפתח הזה, זה הדבר היחיד שנשאר מהבית של אחותי נינה ובעלה אל," הסביר, "גרתי איתם. אחרי שמצאתי את המפתח, נתתי אותו לפיטר ודניאל הקדומים."
"מה הכוונה... 'הקדומים'? מה? בן, אני לא מבי כלום!" פיטר התלונן.
"אתה זוכר את הבלונדיני הזה? שסיפרת לי עליו?" בן שאל.
"אלכס, כן," פיטר ענה. באחד הביקורים שלו אצל בן, הוא התלונן על אלכס ואפילו הראה לבן תמונה של הבלונדיני.
"הוא כנראה צאצא של אל! הוא חייב להיות! כולכם... כאילו קיבלתם הזדמנות שנייה," בן אמר ואז הודה, "אני ידעתי על הנבואה. על השרשרת... בלי קשר אלייך. אני מיד ידעתי שהכוונה לדניאל ופיטר הקדומים, כי הרי להם הייתה שייכת המלכות. בגלל זה דאגתי להגיע לצינוק הארמון, כדי לשים עין מקרוב. הרגשת חיבור איתי, כי הגלגול הקודם שלך ואני הכרנו!"
"מה? לא, זה פסיכי!" פיטר התחרפן.
בשעה שפיטר ניסה להירגע ובן חשב מה הדרך הנכונה לספר הכול, אלכס התעורר בחדרו. מבט קצר בפלאפון שלו סיפר לו שלא יגיע בזמן לשיעור הראשון. הוא קם בבהלה וניסה להתארגן הכי מהר שיכל. הוא וויתר על אוכל לגמרי, מודע לעובדה שאין זמן לאכול הוא להכין אוכל להמשך היום. הוא יצא מהבית בריצה, מקווה שיש לו לפחות עשרים שקל בארנק, כדי שיוכל לקנות משהו לאכול מאוחר יותר.
כשהוא נכנס לכיתה הוא ראה שגם השולחן שלו חסר, בנוסף לכיסאות.
יופי של דרך לחזור, שוב, לבית ספר... נאנח.
"אלכסיי, מה קורה חמודה?" המבטא הכושל של ליאור נשמע מהדלת. אלכס לא הוריד את מבטו מהמקום הריק של השולחן. הוא הרגיש שהחלל הריק הזה, נמצא גם אי שם בליבו. הוא נשם עמוק והחליט שנמאס לו, הפעם הוא יעמוד על שלו. בתנופה מהירה, הוא זרק את תיקו על הרצפה, כאילו נותן לו למלא את מקום השולחן.
"התרתח!" מישהו צחק אי שם בכיתה. אבל לאלכס לא היה אכפת. הוא נעמד מול ליאור. אף אחד, גם לא אלכס, ראה את האגרוף מגיע.
ישר בבטן.
ליאור עף מחוץ לכיתה מעוצמת המכה. כולם הביטו המומים במתרחש. אלכס הרביץ לליאור. ליאור נפגע. אלכס פגע בליאור.
"מה?" ליאור התיישב והביט מסביבו, מעכל את מה שקרה. אלכס התקרב אליו ובעט בו. ליאור השתנק בכאב. אך ההלם שהכה בו התפוגג מהר.
"אתה תשלם על זה!" הוא קפץ על רגליו. אלכס רק הביט בו, ללא כל חשש. "אתה תשלם על זה, רוסיה, אני נשבע!"
"אתה רק מילים, לא אכפת לי," אלכס נשמע אדיש. "מה אתה יכול כבר לעשות לי? אהה? מה אתה יכול לעשות, שעדיין לא עשית?"
אלכס לא הבין מאיפה האומץ לעמוד מול ליאור ככה. הצלצול נשמע, מודיע להיכנס לשיעור השלישי. אלכס חזר לכיתה והרים את תיקו. אחר כך, כשכולם צופים בו מהופנטים, הוא גרר את שולחנו של ליאור למקומו שלו. כמובן, שלקח גם את הכיסאות אחרי שהשולחן ניצב במקומו. החלל הריק היה עכשיו במקום בו אמורים לשבת ליאור וניסן, החבר הכי טוב שלו. הוא העביר אליהם את החלל הריק. לפני שמישהו הגיב, צורה מעגלית הופיעה משום מקום בחזית הכיתה. עיגול עם היקף של להבה סגולה מפצפצת. אלכס מיד זיהה במה מדובר. שער מעבר. כולם הביטו בשער בפליאה. דמות יצאה מתוכו.
זה היה וויליאם.
"האביר על הסוס הלבן שלך הגיע!" הכריז ופרס את זרועותיו. אחריו, יצאו פיטר ודניאל. גם אותה אספנו עכשיו," הצביע על דניאל.
"פיט אמר שיש משהו חשוב שאתה ואני צריכים לדעת," היא הסתכלה רק על אלכס.
"מה?" אלכס שאל, מתעלם מכל הפרצופים שבהו בהם.
"גיליתי מה הסיפור של המפתח," פיטר זרק לעברו את החפץ. אלכס תפס אותו ללא בעיה, כמובן.
"אתם... אתה... זה... וויליאם!" ונסה, החברה של ניסן, הצביע עליו וצווחה.
"אתם... מה זה?" ליאור הרגיש שרוקנו לו את כל האוויר.
"אני עדיין לא מאמין שאתם זוג," פיטר אמר באגביות, מעביר את מבטו בין אחיו לבלונדיני.
"גם אני," אמרו יחד.
"נכון שהם כאלו חמודים!" דניאל צווחה באושר ונצמדה לפיטר. אחר כך, נתנה לפיטר מכה קטנה בכתף ואמרה, "למה אתה לא רומנטי כמוהו?"
"מי מהם?" פיטר לא ידע כבר מה לענות.
וויליאם התקרב לאלכס והסתכל בעיניו. הוא ידע שאם יחשוב יותר מדי, זה כנראה בחיים לא יקרה. הוא תפס את ראשו והתקרב אליו.
נשיקה.
הנשיקה הראשונה בשביל שניהם.
אלכס הרגיש ניצוצות, זיקוקים, פרפרים, הכול ביחד. הוא נזכר בדייט הראשון שלהם, הם הלכו לראות סרט טרגדיה. פתאום, הוא התחיל לצחוק.
"זה היה מעליב," וויליאם אמר, לא מבין למה הבלונדיני צוחק כל כך חזק. הוא נעזר בשולחן על מנת שלא יפול. כולם היו עסוקים בלבהות בזוג המוזר, שאיש לא הבחין במורה שנכנסה לכיתה.
"מה זה?!" היא פלטה ברגע שראתה את שני הנסיכים. גם אז, כולם התעלמו.
"בלונדי, הכול טוב?" דניאל התקרבה אליו.
"למה הוא צוחק?" פיטר שאל, במידה מסוימת של חוסר אכפתיות.
"היה לו..." אלכס לא הצליח לסיים את המשפט מרוב צחוק.
"פעם אחרונה שאני מנשק אותו!" וויליאם הכריז.
"לא... זה לא אתה," אלכס הצליח להירגע. "זה לא קשור אלייך וויל... סתם, נזכרתי בדייט הראשון שלנו."
אז, באותו היום, אלכס היה בטוח שוויליאם ינשק אותו, אבל זה לא קרה. זה קרה עכשיו.
"אוקיי," וויליאם חייך.
"היי, חברים, שכחתם משהו?" פיטר החווה על המפתח שהונח על השולחן במהלך התקף הצחוק. אלכס הרים אותו והנהן.
"אתה יכול להסביר?" וויליאם שאל. גם דניאל ואלכס הסתכלו עליו במבט שדרש הסבר.
"אחרי שיצאתי מהתא של בן...-"
"ונדבר אחר כך על למה הלכת לצינוק..." וויליאם קטע אותו.
"עזוב את זה," פיטר אמר והם הרצינו, מתעלמים לחלוטין מהמבטים ההמומים שהיו סביבם. "יצאתי ממנו, ואז נתקלתי בחבר שלך, שגם הסתובב בצינוק, אגב."
"אני... אני סתם התחמקתי מאבא," וויליאם השפיל מבט. "ידעתי ששם לא ימצאו אותי."
"בכל אופן, נתקלתי בו," פיטר אמר.
"הוא נראה כל כך לחוץ, כאילו פגש את לוציפר," וויליאם אמר.
"מי זה?" אלכס לא הבין.
"השטן," דניאל ענתה בקלילות, "יצור נורא נחמד, אגב."
"בכל מקרה, אמרתי לו שאני חייב לדבר עם שניכם," פיטר אמר, "דחוף."
"מה עשית אצל בן?" דניאל התעניינה.
"מה, שוב הלכת ללכלך עליי?" אלכס העמיד פני נעלב.
"אתם ידעתם שהוא מדבר עם האסיר?" וויליאם היה מעט מופתע.
"ברור," הם ענו ביחד.
"מילא היא... אתה איך?" וויליאם שאל את הבלונדיני.
"היא סיפרה לי," הודה.
"היא, נמצאת כאן!" דניאל הרימה את ידה.
"הוא יודע הכול," פיטר אמר.
"מה הכוונה... הכול?" אלכס לא הבין.
"הכול בלונדי, החלומות שלי ושל דני הנבואה...-"
"חלומות?" אלכס קטע אותו, נזכר בחלומות שלו על אל.
"אז גם לך יש... הגיוני," פיטר אמר. "במיוחד אחרי מה שבן סיפר לי."
"מה הוא סיפר לך?" וויליאם חקר.
"לא הרבה... בשלב מסוים די איבדתי את זה," הודה, "ואז יצאתי ונתקלתי בך."
"אז... מה עכשיו?" אלכס שאל.
"תזיז את עצמך לשער. אנחנו הולכים לדבר עם בן," פיטר היה רציני ביותר. "תראו, אין לי מושג מה הוא הולך להגיד... אבל זה חשוב וקשור לשלושתנו."
"אז בואו נלך," דניאל אמרה. שלושת הבנים הנהנו אליה. הראשון לעבור בשער היה וויליאם, אחריו דניאל. כשאלכס התכוון לעבור, פיטר עצר אותו.
"תשבור לו את הלב, אני שובר אותך," ירק בשנאה ואז עבר בשער.
"למה אתה עדיין שונא אותי?" אלכס שאל לכיוון השער, למרות שידע שפיטר לא שומע אותו. אחר כך, עבר דרכו והוא נסגר.