למה אני מתחתנת?

פרק 13

פיטר פקח את עיניו בבהלה והתרומם.
זה רק חלום... אמר לעצמו.
הוא הרגיש את הדופק שלו מאיץ מרגע לרגע. הוא ניסה לנשום עמוק, להירגע, אך התמונות מהחלום קפצו חזרה לראשו.
"לא," הוא לחש ללא קול ונשכב חזרה. הוא בהה בתקרה כמה שניות ואז עצם את עיניו.
אקדח, ירייה, דניאל צועקת...
הוא פתח את עיניו מהר. מה אם יחלום שוב את החלום? הוא לא יעמוד בזה! הוא פחד מזה, בגלל החשש לנבואה. כאשר יצור עם כוחות קסומים חולם את אותו חלום יותר מפעם אחת, זה אומר שזה לא היה חלום. בין היתר, אחת האפשרויות, היא נבואה אפשרית. כאשר חלום חוזר על עצמו, קיים סיכוי, לא כל כך קלוש, שמדובר בנבואה. והחלום שפיטר חלם, הרגיש לו כל כך אמיתי, שהוא הרגיש שאם יירדם בשנית, החלום יחזור.
היא תמות כי אתה תירדם! נזף בעצמו.
הוא התרומם לישיבה, הסתכל על מתג האור והאור נדלק. הוא נאנח והתלבט אם לקום או לא.
"אתה לא יודע שזאת היא..." לחש לעצמו בשעה שקבר את ראשו בין ידיו. "זה היה רק הקול שלה... אולי ירו במישהו אחר בכלל?"
פיטר נשם עמוק ונשכב חזרה. בשניה שראשו נפגש בכרית, האור נכבה.
"לילה טוב," לחש לעצמו ועצם עיניים.

יש טעם לחזור לישון? דניאלשאלה את עצמה.
היא בהתה בתקרה החשוכה. בתוך החדר החשוך, הכל נראה זהה.
היא החליטה לנסות להירדם שוב. היא שכבה לה כך, עם עיניים עצומות ורצון עז לישון,עד שנמאס לה. אחרי עשר דקות של שכיבה מיותר, היא פקחה את עיניה.
חסר טעם! רטנה.
היא קמה מהמיטה ויצאה מהחדר. היא התקדמה במהירות למטבח והדליקה את האור. היאהסתכלה על המקרר הלבן, שהיה מכוסה בכמה מגנטים, במשך זמן שנדמה כנצח, כאילו שכחהאת מטרת ביקורה במטבח. היא כבר התכוונה לצאת, אך אז נזכרה, היא צמאה!
דניאל פתחה את המקרר בעייפות רבה ומזגה לכוס פלסטיק מעט מים. היא שתתה כמה לגימותושפכה את מה שנשאר, רק כדי למלא את הכוס מחדש. היא שתתה הפעם את כל המים, לפנישזרקה את הכוס לפח. היא החזירה את הבקבוק למקרר ויצאה מהמטבח, שוכחת לכבות את האורבדרך. אחרי שהגיעה לחדרה, נזכרה ששכחה לכבות את האור.
נו באמת! נזפה בעצמה.
היא רצתה לדפוק את הראש בקיר, אך במקום זאת חזרה למטבח. היא בהתה במתג כמה שניות,כאילו מוחה מסרב לתת פקודה ליד להתרומם ולכבות את האור. אחר כך, היא נעמדה כךשגופה צמוד לקיר וראשה ממש מול המתג. היא העיפה את ראשה קדימה, הוא פגע במתג, אךכלום לא קרה.
יופי, חוץ מכאב ראש לא השגת כלום! מפגרת... כעסה.
אני לא מפגרת... דווקא כן! מי עוד עונה לעצמו? ועוד מבקש מעצמו לא לקרוא לעצמומפגר. כאילו... הבנת? מה שחשוב שאני הבנתי...
היא נאנחה בתסכול. שוב דיברה לעצמה. לפעמים, היא גם מגיבה לעצמה עם הגוף. פעם,היא הסכימה עם עצמה ובלי להתכוון גם הנהנה. אנשים הסתכלו עליה מוזר, מה שנכון, היאהתנהגה מוזר. מי מהנהן כך סתם לעצמו באמצע הרחוב? רק דניאל מסוגלת לכך!
בא לי לישון! רטנה.
אני רוצה מיטה...
בחוסר חשק היא כיבתה את האור ויצאה מהמטבח. היא חזרה לחדרה, סגרה את הדלתוהתיישבה על המיטה. אך בדיוק כשהתכוונה לשכב, איך לא, גילתה שהדלת לא נסגרה טוב.היה רווח בין הדלת למשקוף, אשר התחיל להתרחב מרגע לרגע.
למה?! צרחה בראשה.
היא קמה בעצבים, סגרה את הדלת והתכוונה לחזור לישון, אבל אז רגלה הימנית החליטהלהיפגש עם הקיר.
דניאל נאנחה בכאב והתיישבה בתסכול. היא הרימה את ידה למתג והאור נדלק.
יופי, לפחות זה עובד! היא הייתה בטוחה שעוד רגע תגלה שיש גם הפסקת חשמל.
היא נעמדה מול המראה שלה והסתכלה לעצמה ישר בלבן של העיניים.
מטומטמת! נזפה בעצמה.
את בעצמך! החזירה בילדותיות.
היא הרגישה שהיא מאבדת את זה, באמת מאבדת את זה.
היא מסוג האנשים שיסיימו באשפוז כפוי בבית משוגעים לכל החיים, בלי אפשרות לחנינה.
קחי את עצמך בידיים! אמרה.
את לא כל כך מטורפת, עוד יש בך טיפת שפיות... כן, טוב, בדגש על טיפה...
דניאל הרגישה מוזר על כך שהיא ממשיכה להטיח בעצמה את המילים האלו, בעיקר מפנישהיא ממש נעלבה מעצמה לפעמים.
אני יכולה להיות אכזרית לפעמים... התעצבה.
כן, טוב, רק עם עצמך, וטוב שכך! תתרגלי! תגידי רק מה את חושבת, אל תלכי כמועיוורת סתומה אחרי אחרים...
"אני לא עיוורת," לחשה לדמותה במראה, "וגם לא סתומה! את סתומה,חתיכת... חתיכת... פיצול אישיות מטורף שכמותך!"
דניאל הסתכלה על דמותה, מחפשת סימנים לכניעה, עד שהבינה שהיא בעצם נלחמת עם עצמה.
אני באמת מטומטמת... נכנעה.
בשעה טובה, הגיע הזמן שתביני...
היא כיבתה את האור וחזרה למיטה ולבהייה הממושכת בתקרה. היא נשמה עמוק ועצמהעיניים, אך אז פתחה אותם שוב, מוצפת מחשבות.
לא ייקח הרבה זמן עד שגם פיטר ואלכס יבינו את זה... הקניטה את עצמה.
ואז לא ישאר לך כלום!
היא עצמה עיניים וניסתה בכל הכוח להירדם. הפעם זה הצליח. הפעם הבאה שהיא פקחהעיניים, הייתה שעה אחר כך, בשש וחצי בבוקר.