למה אני מתחתנת?

פרק 1

דניאל ישבה על הספסל וחיכתה.
החודשים האחרונים היו מבלבלים, אבל היא התמודדה איתם כמו גדולה.
ארבעה חודשים עברו מאז שנפגשו ולא הייתה מאושרת ממנה בכל העולם. היא שיחקה בצמיד הלבן שהיה על ידה הימנית. הוא קנה לה אותו ליום הולדתה השבע עשרה שחל לפני כחודשיים. היא חייכה למראה הלב השחור המתנדנד מקצה הצמיד. היא אהבה את השילוב בין השחור ללבן.
היא הרימה מבטה וראתה אותו מתקרב אליה. היא חייכה למראה גומותיו המחייכות אליה. היא הרגישה איך היא טובעת בתוך עיניו.
"העיניים שלך מזכירות לי את הים," אמרה כשהתיישב לידה. היא נשענה על כתפו והרימה את ידו כך שתעטוף אותה.
"את הים?" שאל בבלבול. היא הנהנה ונשקה ללחיו.
"אני אוהבת אותך," אמרה. "מאוד."
"גם אני אוהב אותך," חייך אליה. הוא נישק את שפתיה והיא גיחכה.
"מה?" היא שאלה כשהוא מתבונן בה בחיוך.
"הים? באמת?" הוא לא שחרר.
"רק בריאות," היא אמרה ועצמה את עינייה בחיוך.
"אפשר להצטרף?" היא שמעה קול עם מבטא קל. היא פתחה את עיניה והנהנה.
"היי," פיטר אמר.
"היי," אלכס החזיר.
דניאל הסתכלה על שני הבחורים היושבים משני צדדיה. ממש כמו על הספסל, היא הייתה תקועה בין שניהם.
"אז... רוצים לעשות משהו אחר חוץ מלבהות אחד בשני כמו שני קנאים?" דניאל שברה את השתיקה.
"בכיף," אלכס אמר. "אבל, רק אם הוא לא יהרוס הכול."
"סליחה?" פיטר שאל כלא מאמין.
"האמת שהוא צודק, פיט," דניאל הודתה.
"אז גם את חושבת שאני...-"
"אני לא חושבת שאתה כלום!" היא קטעה אותו לפני שהסתכלה על אלכס ואמרה, "ואתה, תרגיע."
"מה עשיתי?" אלכס שאל.
"כלום, אתה מלאך, בסדר?" פיטר אמר והוציא אוויר בתסכול.
שניהם הסתכלו על דניאל שישבה באמצע. מצד אחד, החבר שלה. מצד שני, החבר הכי טוב שלה בחודשים האחרונים. אחרי אריאל.
"אולי... אולי נזמין גם את אריאל?" דניאל הציעה.
"בכיף," פיטר אמר.
"הג'ינג'ית החופרת? אין מצב," אלכס אמר.
"פשוט תודה שאתה רוצה להיות איתה לבד," פיטר אמר.
"מודה," אלכס אמר. "למה? מה תעשה לי?"
אלכס ידע מי פיטר באמת, אבל הוא לא פחד. חיבתו הרבה לדניאל סנוורה אותו, עד שלא הפריע לו לריב עם נסיך כל היום.
"בשביל מה חיפשת אותו?" פיטר שאל.
"חיפשתי, אבל הוא מצא אותי, אני מזכירה לך," דניאל אמרה.
"מכל חנויות הבגדים בעולם, היית חייב להגיע דווקא לשלה, נכון?" פיטר שאל בכעס. פניו התחילו להאדים יחד עם פניו של אלכס.
"גם אתם נפגשתם ככה, להזכירך!" אלכס לא התכוון לוותר לנסיך החוצפן.
"היית חייב לעלות על אותו אוטובוס ואז להופיע בחנות שלה אחרי שבוע?" פיטר יחל להרגיש את העשן היוצא מאוזניו. "אתה הרסת הכול!"
"איך אתה לא מתבייש להאשים אותי?" אלכס קם ממקומו. פיטר קם אחריו והם נעמדו אחד מול השני. רק צעד הפריד בניהם.
לפעמים דניאל התחרטה שהחליטה לשמור על קשר עם שניהם. היא הרגישה שהייתה צריכה לוותר על אחד מהם.
"אולי נרגע כולנו, ניקח נשימה עמוקה ונשב?" דניאל אמרה בטון גבוה מעט, מנסה להשתלט על הבנים, אבל הם פשוט התעלמו ממנה.
"שב כבר," היא משכה בידו של אלכס והושיבה אותו בכוח.
"יודעים מה? אין לי כוח אליכם," פיטר אמר והסתכל על דניאל בעצב.
"פיט, חכה רגע!" דניאל קראה לדמותו המתרחקת.
"עזבי אותו," אלכס אמר והניח את ידו על כתפה, מושך אותה לחיבוק.
"קשה לי לראות אותו ככה," הודתה. "למה אתם לא יכולים להסתדר פשוט?"
"ככה, כי אנחנו לא יכולים," אלכס אמר. דניאל הסתכלה בעיניו וחייכה.
"אתה חמוד כשאתה מנסה," אמרה.
"וכשאני לא מנסה?" שאל.
"פחות," ענתה בפשטות והשתחררה מהחיבוק.
דניאל הסתכלה על האדמה וחשבה על הכול. על איך החיים שלה השתנו מקצה לקצה בארבעת החודשים האחרונים. על איך פיטר הופיע בחייה וכמה ימים אחריו אלכס קפץ פנימה. איך חיפשה אותו ללא הצלחה ואיך הופיע בחנות שבוע לאחר מכן.
"על מה את חושבת?" שאל.
"עלינו," ענתה כמעט ללא קול, אבל הוא הצליח לשמוע.
"רק דברים טובים אני מקווה," אמר והרים את סנטרה, כך שהיא הסתכלה לו בעיניים.
"את יפה כשאת עצובה," אמר.
"וכשאני לא?" שאלה.
"גם," אמר וחייך אליה.
היא לא חייכה חזרה.