למה אני מתחתנת?

פרק 11

אלכס שכב על מיטתו. מאשה שכבה על הרצפה, ספק רדומה ספק ערה. ברני ישב ליד ראשו של אלכס, מלקק את פניו.
"כלב טוב," לחש ברוסית וחייך לגור הקטן שלידו. הוא עצם עיניו ונזכר בפגישה שלו אתמול עם פיטר.
המפתח.
אלכס הרגיש שפספס משהו, משהו שלא יכל להסביר.
הוא ניסה להדוף את המחשבות על פיטר, דניאל והמפתח ככל שיכל, ובמקום, להתרכז במחשבות על מה שקרה היום. ליאור לקח לו את כל הכסף. מה יעשה עכשיו?
עמוס במחשבות, הוא נרדם. הרבה חלומות חלם כל חייו, אבל אף אחד מהם לא הכין אותו לחלום שחיכה לו. החלום הזה הרגיש כל כך אמיתי, כל כך נכון. הוא לא יכל להסביר, הוא רק ידע שזה מוזר...

****************************************************************************

דניאל ישבה על כיסא קטן, בשעמום רב, וחיכתה למשהו שיקרה. הדלת נפתחה וחשפה את פיטר, בן השכנים, ואל, אחיה שלה.
"אל," היא חייכה וקמה לחבק אותו.
"היי," פיטר אמר בביישנות. דניאל חייכה אליו והרגישה את הסומק על לחייה. כבר שבועות מספר שהיא מרגישה מוזר בקרבתו.
"ה... היי פיטר," מלמלה.
"דני, אמא ואבא רוצים לדבר איתך," אל אמר. דניאל חייכה שוב לפיטר, לפני שיצאה מהחדר.
"אתה בסדר?" אל שאל את פיטר.
"בעיקר חושש מהשמועות," הודה.
אל הסתכל סביבו ונשם עמוק לפני שהוציא את האוויר.
"אנדרומאה זה בערך המקום האחרון שאפשר להיות בטוח בו," הסכים עם הצעיר ממנו. הוא הסתכל על פיטר שהנהן בהסכמה.
"מה עם אשתך?" פיטר שאל בשעה שאל חיפש כמה כוסות, כדי לתת לפיטר.
"היא אמורה ללדת בקרוב," אל אמר. הוא התרומם מישיבתו על הרצפה והגיש לצעיר חמש כוסות. "מספיק?"
פיטר הנהן ולקח את הכוסות, "תודה."
"אתם צריכים הגנה גדולה יותר על הבית שלכם, זה הפעם החמישית שמשהו נגנב לכם בשבועיים האחרונים," אל אמר בשעה שהוא ופיטר התקדמו אל הדלת.
"צודק," פיטר אמר. "אני רק מקווה שנצא מזה בשלום."
"תקשיב לי, עצה ממני, אנדרומאה לא בטוחה," אל התחיל, "אם יום אחד תהיה לך האפשרות, ילד, תברח."
"לאיפה?" פיטר שאל. אל הזיז מעט את הפוני מעינו הימנית לפני שנאנח.
"טריקה," ענה בפשטות.
"למדבר?!" פיטר התפלא. מכל המקומות ביקום, דווקא למדבר?
"שם הכי בטוח," אל הסביר.
"אתה כנראה צודק," פיטר אמר לאחר כמה שניות. הוא הסתכל לתוך עיניו הירוקות של אל ונאנח בצער. "אתה צודק."
שני הבחורים עמדו כמה שניות בשקט, חושבים על המחר. האם בכלל יזכו להגיע אליו?
לפתע הדלת נפתחה ודניאל ניצבה בפתח, מתנשפת.
"אל, היא... היא יולדת," היה כל שהצליחה להוציא מפיה. אל מיד הזדקף והחל בריצה על טבעית אל אשתו שבדיוק ילדה את בנם בכורם.
"אתה... אתה בא?" דניאל שאלה. היא לא ידעה מה גרם לה להרגיש יותר אדומה, הריצה או העובדה שפיטר מולה.
"בואי," הוא חייך. הם יצאו מהחדר והחלו לרוץ.

****************************************************************************

אלכס פקח את עיניו ובהה בתקרה.
מה זה היה? חשב.
זה הרגיש כל כך אמיתי...
הוא התיישב ובהה בחדר. מאשה כבר לא הייתה שם, כנראה יצאה. הוא הפנה מבטו לברני, שעכשיו היה תורו להירדם.
הוא הריץ את החלום שוב בראשו וניסה להבין מה הוא אומר. אולי אין לו משמעות? אולי הוא סתם?
אבל הוא ידע שזה לא נכון. הוא הרגיש דברים. בעיקר לגבי אל, שנראה ממש, לפרטי פרטים, בדיוק אותו דבר... כמוהו.
"סתם חלום," ניסה לשכנע את עצמו. אבל עמוק בפנים הוא ידע שזה לא. הוא הרגיש הזדהות, כאילו ידע בדיוק מה הסיפור של כל דמות בחלום. הוא לא הבין מדוע בחלום, אל, או הוא, היה בן עשרים, בעוד דניאל ופיטר בני שש עשרה.
אבל זה מה שהרגיש. הוא לא ידע איך להסביר את זה, הוא פשוט ידע. הוא ידע שפיטר ודניאל ידידים טובים, שאל התחתן עם מישהי מקוללת ושמשהו רע עומד לקרות בקרוב. או בעצם, משהו רע כבר קרה?
לא, אתה סתם מכניס את עצמך לסרטים... אמר לעצמו.
זה סתם חלום, לא שום דבר מעבר...
הוא חזר על האמירה הזאת בליבו, למרות שלא באמת האמין בה.
אלכס קם מהמיטה, כיבה את האור ויצא מהחדר. הוא החל לשוטט בין כל הקומות כרוח רפאים המרחפת מעל האדמה, ללא מטרה. הוא הגיע לחדר, נכנס, יצא, המשיך, ירד, עלה, ליטף את מאשה כל פעם שעבר לידה וכן הלאה.
לבסוף, הוא חזר לחדרו והחליט שהוא צריך לצאת ולהתאוורר. אולי להיפגש עם דניאל יעודד אותו. אך אז הוא נזכר שליאור לקח לו את הכסף, והוא נכבה בשנית. בלי לחשוב פעמיים הוא התרסק על הרצפה והרגיש את הזעם מציף אותו. הוא רצה לחנוק מישהו, להרביץ למשהו, להרוס ולהשמיד עד אפר. הוא רצה שמישהו ירגיש את הכאב שלו, שמישהו יבין, אבל למי הוא כבר יכול לפנות?
"למה? למה זה קורה לי?" לחש ברוסית והרגיש דמעה יורדת במורד לחיו הימנית. "מה חטאתי? למה אני?"