למה אני מתחתנת?

פרק 4

פיטר משך בספר האדום ונכנס למדור הספרים המוגבלים של ספריית הארמון. הוא הניח את היומן של שון על שולחן, ביחד עם עוד יומנים של שליטים מימים עברו.
"פה אנחנו נפרדים," אמר ליומן. הוא חשב על המפתח שמצא בתוכו. מי מבטיח שעדיין יש לו משמעות? אולי הוא לא פותח כלום בכלל.
פיטר נשם עמוק והסתכל על השידות והמדפים שסביבו. הוא התיישב במרכזו של השטיח האדום שהיה בחדר. כמו מבנה החדר, גם השטיח היה עגול. הוא התפרס על כמעט כל החדר, חוץ מכמה סנטימטרים שלא כיסה. החדר לא היה גדול בכלל, אבל שאתה שם לבד, הוא מרגיש ענק.
עכשיו, כשהוא יושב במרכזו של החדר, מתבונן בכל הנבואות העתיקות והרישומים הישנים, הוא חשב על דניאל. הוא הסתכל על השטיח האדום ובחן את הציורים הקטנים שעליו. סרטוטים קטנים של דבר מה לא ברור.
הוא העביר את אצבעו על צורה מסוימת וניסה למחוק את אלכס מראשו, ולו רק לכמה דקות.
"מה אעשה?" מלמל.
הוא הרים את מבטו ולפתע עלה רעיון במוחו. איך לא חשב על כך קודם? הוא קם במהרה והחל לחטט ברישומים, הפך מגילות, חיפש בין מחברות ישנות, זרק דפים לכל עבר, עד שלבסוף מצא את שחיפש. הוא חייך והסתובב לכיוון השידה שדרכה יוצאים. הוא משך בספר הכחול והפתח החוצה התגלה.
"אתה בא?!" פיטר שמע את קולו של וויליאם.
"חכה רגע!" היה זה קולו של ג'יימס שהחזיר לו קריאה. פיטר קפא במקומו. הוא לא רצה לספר להם מה עשה שם.
מה אם יכנסו ויראו את כל הבלאגן? נחרד לרגע.
הוא מיהר חזרה פנימה והפתח נסגר. הוא הניח את הקלף שהחזיק על אחד המדפים והחל להחזיר הכול למקומו הכי מהר שיכל. כשסיים לקח חזרה את הקלף והתכוון לצאת, אבל אז ראה את השידה רועדת ומתחילה לזוז. בלי לחשוב פעמיים, הפך עצמו לבלתי נראה ועצר את נשימתו. הוא ראה את וויליאם וג'יימס נכנסים ומתקרבים אליו. המחשבה שהם מרגישים בו עברה בראשו והוא ניסה לסלקה.
"אתה בטוח אבל?" ג'יימס שאל.
"כן, רק ככה הוא יהיה רגוע, אתה תראה," וויליאם אמר.
"אבל איך נמצא משהו שמעולם לא ראינו?" ג'יימס הקשה.
"קצת אמונה עוד לא הרגה אף אחד," וויליאם אמר והחל לחפש אחר משהו. בדיוק כמו אחיו לפניו, הוא חיטט, הזיז, זרק ובדק מחברות וספרים ישנים.
"אתה מתכוון לעזור לי?" עצר לרגע את מלאכתו כדי לשאול את אחיו.
"בסדר..." ג'יימס נכנע בגלגול עיניים ואנחה מיואשת. הוא החל לבדוק במדפים, הזיז דפים ומגילות. במשך חצי שעה הם הפכו את כל החדר פעמיים, אך לא מצאו את שחיפשו.
"לא הגיוני, זה חייב להיות כאן!" וויליאם לא וויתר ופתח מגירה בפעם השלישית.
"די, לי, זה לא כאן," ג'יימס אמר. הוא התכופף להרים כמה דפים שהיו מפוזרים על הרצפה והחזיר אותם למקומם. וויליאם נאנח והסתכל על ג'יימס המסדר את הבלאגן שעשו. הוא התכופף והרים משהו מהרצפה.
"ג'יימס," אמר לאחיו. הוא התקרב אליו והביא לו את מה שהרים.
"אתה חושב שיהיו פה תשובות?" ג'יימס כיווץ את גבותיו, מבין לבד את כוונת אחיו.
"אולי," וויליאם אמר ולקח חזרה את החפץ. פיטר ניסה להתקרב אליהם בלי שישימו לב, על מנת לראות על מה דיברו. כשראה את יומנו של שון אצל וויליאם, הוא ניסה לחשוב מה הם יכלו לחפש כאן.
"טוב, אולי יש כאן תשובות," ג'יימס אישר.
"אז בוא נלך," וויליאם אמר.
"לי, חכה רגע," ג'יימס אמר בעוד וויליאם משך את הספר הכחול. "אנחנו צריכים לסדר."
אבל וויליאם כבר יצא, משאיר את ג'יימס לסדר לבד.
"כמה אופייני לוויליאם..." ג'יימס רטן בשעה שהתכופף להרים מגילה. הוא הניח אותה על אחד המדפים והחליט שאין לו כוח לסדר, הרי כמו כל אחיו, גם הוא היה עצלן. הוא היה העצלן הגדול ביותר בין אחיו.
"מה זה משנה?" מלמל לפני שמשך את הספר הכחול ויצא מהחדר. רק דקה אחרי שהפתח נסגר פיטר הרשה לעצמו להתגלות. הוא נשם בהקלה והידק את האחיזה על הקלף שהחזיק.
המחשבה לסדר את החדר עברה בראשו, אבל אחרי מחשבה שניה, החליט שאם לא הוא זה שעשה את הבלאגן אז למה שיסדר?
בפעם הרביעית באותו יום, הספר הכחול נמשך ופיטר יצא מהחדר. הוא מיהר לחדרו, מהדק בשנית את אחזקתו על הקלף.
כשנכנס לחדרו, הוא סגר את הדלת, הדליק את האור והתיישב על הכורסא הכתומה. הוא פתח את הקלף וחייך בהקלה לפני שהתחיל לקרוא את הכתוב בו.

חמישה אחים ילחמו על הכתר, יחפשו את הנערה שחיה בסתר.
לא הבכור יוכתר כשליט, אלא השרשרת היא זאת שתחליט.
הראשון אשר את הנערה יגלה, הוא למלך יהיה.
כשאותה ימצא תדע השרשרת, והנערה תהיה למלכתו המאושרת.
היקום ישמח שיתוקן עוון עבר, כי הגיע הזמן שהם יוכתרו כבר.

פיטר כיווץ את גבותיו וניסה להבין את פשר הנבואה שלו.ארבעת השורות הראשונות היו ברורות, הן אלו שהתגשמו כבר, חוץ מהחתונה כמובן. אבלפיטר לא הצליח להבין את פשר השורה האחרונה.
"איזה עוון? מה קרה?" הוא לחש, "ולמה היקום ישמח בגלל זה?"
הוא קרא שוב את השורה האחרונה וניסה להבין את המשמעות המסתתרת בתוכה.
בנבואות אין סתם שורות, את זה הוא ידע, אם השורה נמצאת שם, זה אומר שהיא חשובה. זהאומר שיש לה משמעות חזקה, אחרת היא לא הייתה נמצאת בנבואה.
היקום לא טיפש, הוא בוחר בקפידה את הנבואות שלו.
פיטר החליט שהוא חייב לגלות מה משמעות השורה האחרונה, לא משנה מה.
הוא החליט שברגע שדניאל תגיע לחנות היום, הוא יחכה לה ויספר לה על הנבואה. הוא שלףאת הפלאפון מכיסו וצילם את הקלף. הוא ממש לא התכוון להוציא את הנבואה מהארמון.
אחרי שווידא שהתמונה ברורה מספיק, הוא הניח את הפלאפון על המיטה והתרומם. הוא נכנסלחדר הארונות שלו והכניס את הנבואה לאותה מגירה בה החביא את הממפתח.
"יש לי הרבה סודות לחשוף," לחש. "אני רק מקווה שאני אצליח לגלות אתכל התשובות."
הוא סגר את המגירה ויצא מחדר הארונות.
חיוך של הקלה התפשט על פניו. הוא התרסק באושר על המיטה, נאנח כשהרגיש את הפלאפוןתחת גבו. הוא התרומם, לקח את הפלאפון ונשכב חזרה בחיוך. הוא הניח את הפלאפון עלהשידה שליד המיטה, תפס את הכרית וחיבק אותה. הוא עצם עיניים ונתן למחשבותיו לזרום.כמובן שהן זרמו לדניאל.
אבל אחרי כמה דקות, המחשבות חזרו אל אלכס.
אני פשוט שונא אותו... חשב.
למה הוא לא יכול פשוט להיעלם מהחיים שלנו?
אבל אז הוא הבין משהו: הוא נסיך, המלך העתידי, הוא יכול להעלים את מי שירצה.
בלי לשים לב, חיוך זדוני עלה על פניו של פיטר בשעה שניסה לרקום תוכנית להוצאת אלכסמהחיים שלו ושל דניאל לנצח.