למה אני מתחתנת?

פרק 31

פיטר נכנס לחדר של אדמונד. הוא מצא אותו שוכב על המיטה, את אדוארד יושב ליד המיטה, על הרצפה, ואת ג'יימס עומד ליד הדלת. כנראה נכנס רק שניות ספורות לפניו.
"היי," ג'יימס אמר.
"אתה בסדר?" התאומים שאלו יחד, לא ברור את מי.
"אני..." פיטר הצביע על עצמו, "או הוא?" עכשיו הצביע על ג'יימס.
"אתה."
"הוא."
התאומים אמרו יחד.
"אוקיי, אני בסדר," פיטר אמר, "אבל...-"
"מי לא בסדר?" אדמונד קטע את דבריו.
"אם היית נותן לי לסיים את המשפט, מוגבל אווילי שכמוך, היית יודע!" פיטר גלגל את עיניו.
"מה זה אווילי?" אדמונד שאל.
"מה הכוונה מוגבל?" אדוארד המשיך.
"עזבו את זה!" פיטר עצר את השיחה לפני שתדרדר למקומות אפלים יותר. לא שזה היה אפשרי.
"תקשיבו רגע," ג'יימס התערב, "מה אני עושה עם מרי?"
"לא יודע, עניין שלך," אדמונד אמר.
"ובנינו, לא רוצה לדעת," אדוארד הוסיף.
"נו, אני רציני!" הוא נשמע כל כך חסר אונים ואבוד. "אבא לא אוהב אותה... אני... לא יודע."
הוא נאנח ופשוט התיישב על הרצפה. הוא הידק את רגליו אל ביטנו וחיבק אותן חזק, לא מוכן לשחרר.
"מה אכפת לך?" פיטר קטע את השתיקה המעיקה שאפפה את החדר לכמה שניות ארוכות. "אתה אוהב אותה? זה מה שחשוב."
"מה?" ג'יימס הרים אליו את מבטו.
"הוא צודק," אדמונד התרומם לישיבה. "זה מה שחשוב. לא אבא."
"כן, הוא יבין בסוף," אדוארד קם ממקומו והתקרב אל ג'יימס ופיטר. "הוא חייב."
הוא ופיטר התיישבו ליד ג'יימס, פיטר מימין ואדוארד משמאל.
"אתם חושבים?" ג'יימס נראה פחות מתוח ולחוץ.
"כן," אדמונד אישר. הקלה שטפה את פניו של ג'יימס. הוא ידע שלפחות אחיו נמצאים לצידו.
"אנחנו צריכים לדבר על כמה דברים," פיטר אמר. "דבר ראשון, וויליאם."
"מה איתו?" ג'יימס שאל.
"שמתם לב שלאחרונה יש ממנו... ריח מוזר?" פיטר שאל, מחכה לתשובה.
"כן, ריח... לא מזוהה," אדמונד אמר.
"לא מוגדר," אדוארד הוסיף.
"מוזר," ג'יימס סיכם.
"בדיוק. אבל עכשיו הבנתי משהו לגבי הריח הזה," פיטר הודה.
"מה?" ג'יימס שאל.
"שאני מכיר את הריח הזה," פיטר התחיל להסביר, "שהרחתי אותו בעבר."
"איפה?" אדמונד קם ממיטתו והתיישב מול ג'יימס.
"אלכס," פיטר ענה בפשטות.
"הרוסי שמאוהב בדניאל?" ג'יימס ווידא.
"אכן, כן," פיטר אישר.
"מה זאת אומרת, אצל אלכס?" אדוארד לא הבין. לאחרונה, בני משפחת רויאל לא הבינו דבר.
"זאת אומרת, מוגבל אווילי אפילו יותר שכמוך, שגם אלכס מריח כמו... תערובת של... איך אני אקרא לזה? אמממ... מעין תמצית של..."
"ורדים?" ג'יימס הציע.
"בדיוק!" פיטר אמר. "אבל לא ורדים רגילים... מעין... ורדים... ורודים? יכול להיות?"
"ורדים ורודים?!" התאומים התפרצו.
"מה זה אומר בכלל?" אדוארד שאל.
"איך מריח צבע?" הקשה השני.
"לא יודע," פיטר הודה, "אבל ככה הם מריחים. למרות שאצל וויליאם מריחים יותר ורוד מאשר אצל אלכס."
"אתה רציני איתי? אתה מריח אנשים ורודים, ואני הלא נורמלי במשפחה?" אדוארד.
"היי!" אדמונד התערב. "חשבתי שאני הלא נורמלי במשפחה."
"בואו נחליט ששניכם לא נורמליים," היה תורו של ג'יימס להתערב. "לא כאילו שזה מחמאה, אבל בסדר."
"מה שבטוח," אמרו יחד, "זה שאנחנו לא מהעולם הזה."
"לא מצחיק," פיטר אמר.
"כן, אתם בהחלט מה שהאנושיים מכנים, 'חייזרים'," ג'יימס אמר.
"האירוניה!" התאומים אמרו יחד בדרמטיות, קצת יתר על המידה, לדעתו של פיטר.
"בכל מקרה," פיטר עצר, שוב, את השיחה לפני שתדרדר. לא שזה היה אפשרי, שוב. "מה זה אומר?"
"שהם מריחים כמו... ורדים ורודים!" אדמונד אמר.
"ומה זה אומר?" ג'יימס הקשה. "מה זה אומר?!"
"לא יודע," פיטר היה אובד עצות. "רק שזה..."
"מוזר," אדמונד השלים את המשפט.
"בדיוק," פיטר הסכים. "מוזר."