Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 132

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

-לאחר חודש.

מצטערת שיש הרבה מעברים גדולים, אבל בסוף תבינו למה.

אני בבית עכשיו, מחפש עבודות בעיתון ומחכה להארי שיחזור מהעבודה. אני מרגיש כמו בדובאי, לבד. כי הארי רוב היום בעבודה, ולי אין אחת, אז אני תקוע בבית. אני יודע שהוא מנסה ממש להגיע כמה שיותר מוקדם ולהיות איתי, גם כשהוא עייף, וזה הכי מקסים בעולם מצידו, אבל אני צריך להשיג עבודה.

לא אכפת לי להיות אפילו מלצר או משהו בלי שכר גבוה, רק משהו שיעסיק אותי במהלך היום ולפחות שאני ארוויח קצת לבגדים משלי, כי לא נעים לי שהארי משלם על כל דבר. אני יודע שאני אחזור להיות עורך דין מתישהו ואני ארוויח סכום יותר גדול, אבל אני לא יכול להיות אצל הארי, ואני לא יודע באיזה מקום אחר אני יכול לעבוד.

אני מוצא עבודה פנויה במקדונלדס, ואני לא בטוח. אולי כדאי שמחר אני אסתובב בעיר ואחפש מודעות, כי לעבוד במקדונלדס זו לא הבחירה המועדפת שלי, אז כדאי שאבדוק מקומות נוספים לפני שאלך לשם.

אני סוגר את העיתון, ושומע את הציפצוף של השער נפתח מבחוץ. הארי בטח הגיע, כדאי שאני אכין לו משהו לאכול בזמן שהוא מתקלח.

אני צודק, כמובן. הארי פותח את הדלת, לבוש בחליפה הרגילה שלו ואני מזעיף את עיניי לעיגולים השחורים שכבר מופיעים לו מסביב לעיניים, הוא עובד יותר מדי. אני יודע שגם בלילה הוא עובד עם המחשב, וכדאי שאני אדבר איתו על זה.

הוא נאנח, מתיישב על הספה וחיוך מזויף עולה על פניו. "איך היה היום?"

"רגיל." אני ממלמל, הוא בטח חושב שאני לא שם לב לזה שהוא עייף.

"הארי ברצינות, אתה צריך לתת לעצמך מנוחה או הפסקה של כמה ימים. אתה עובד יותר מדי."

"אני לא, הכל בסדר." הוא מתעקש, מודיע שהוא הולך להתקלח ועוזב את הסלון.

אני מניח את האוכל על השולחן והוא יוצא מהמקלחת עם בוקסר, השיער שלו אסוף והוא מתיישב לידי בשולחן, מודה לי על האוכל ושואל שאלות רנדומליות במשך הארוחה.

"התכוונתי ללכת מחר לחפש עבודה." אני אומר והוא מקמט את מיצחו, "למה אתה צריך עבודה? יש לי מספיק כסף."

"זה לא זה, הסברתי לך את זה גם בדובאי. אתה רוב היום לא בבית ואני רוצה עיסוק כלשהו, חוץ מזה, אני לא רוצה שתשלם לי על כל דבר. אני יכול להרוויח כסף בעצמי."

"אני אבוא איתך." הוא אומר ואני מהנהן, מפנה את הצלחות שלנו כשאנחנו מסיימים לאכול.

"אתה בא לישון?" אני שואל כשהוא פונה במסדרון ואני מרים גבה, נאנח כשהוא נכנס לחדר עבודה שלו. הוא יוצא משם עם המחשב ושם לב לזעף שעל פניי. "אני רק אשלים את העבודה למחר. כי אני אהיה איתך."

"אנחנו צריכים לקום מוקדם מחר. תעזוב את המחשב, ובוא לישון. הארי, לא ייקרה כלום אם לא תעבוד יום אחד. אוקיי?"

"אבא שלי בא.. אני חייב להראות לו שאני-"

"אתה עובד הרבה יותר ממה שאתה צריך. אם זה לא מספיק לו, שום דבר לא יספיק לו. אתה צריך לנוח." אני קוטע אותו, לוקח ממנו את המחשב ומחזיר אותו חזרה, תופס את ידו והוא נכנס אחריי לחדר.

"אני רק פוחד.. שהוא לא יהיה מספיק גאה בי." הוא ממלמל ואני מקמט את מצחי, "מה?"

"בדרך כלל אני לא משקיע כל כך הרבה. לפחות זה מה שהוא חושב, ואני יודע שהוא לא גאה בי כמו שהוא רוצה להיות. כשהוא היה בגילי, הוא עבד הרבה יותר." הוא אומר, ואז ממשיך. "אני חייב לעבוד קשה כדי להגיע לסכומי כסף ולמקומות שאבא שלי הגיע אליהם. זה כל מה שהוא תמיד רצה שאני אעשה, ואני לא מצליח."

"הארי, אתה מעולה, אתה מנהל מדהים והמשפחה שלך בין העשירות בעולם. אתה מבין מה זה אומר? חלק מהכסף שהמשפחה שלך הרוויחה זה בזכותך, אתה לא צריך להקשות על עצמך ולעייף את עצמך כדי לגרום לו להיות גאה בך. אתה עובד ומשקיע כמה שאתה יכול, וזה הכי חשוב."

הוא שותק, ואני מבין מההבעה שעל פניו שהוא עדיין לא משוכנע במאה אחוז, אני משלב את אצבעותינו וממשיך, "אני גאה בך, ובמה שאתה עושה. זה מה שחשוב, נכון? אני יודע כמה אתה עובד וכמה אתה משקיע כי אני חי איתך, הוא לא. ואתה באמת עושה מעל ומעבר בעבודה הזאת."

הוא לוחץ נשיקה קטנה לשפתיי, ממלמל לילה טוב ואני אוהב אותך, ומניח את ראשו על חזהי. אני נשאר ער לכמה דקות לאחר שהוא נרדם. זה מוזר, אף פעם לא חשבתי שהארי ירגיש צורך לרצות מישהו. האופי שלו תמיד הראה לי אחרת, זה כאילו אף פעם לא היה לו אכפת מה אחרים חושבים על העבודה שלו. למרות זאת, אני מכיר את ההרגשה של לנסות לרצות מישהו. ואני יודע שהארי הופך כל דבר למדהים כל עוד הוא נוגע בו, אני רק מקווה שהוא יבין את זה, ויפסיק לחשוב על מה אבא שלו חושב.

אני מניח נשיקה קטנה על מצחו ועוצם את עיניי.

--------------------------------

כל פרק ממש קיטשי, אני מצטערת אבל מכאן והלאה הכל הולך להיות קיטשי כי כשהם ביחד אין לי מה לעשות חוץ מקיטשי. וגם בסוף הולך להיות ככ קיטשי כי תהיה להם יל.......
לא משנה.

מטרה: 85 הצבעות.

אוהבת אתכן,

♡♡♡♡♡♡♡♡♡