Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 105

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

אני במטוס הפרטי שלי, וכבר לילה. אני מתעסק בטלפון הכבוי שלי, ונשען על הספה הלבנה מעור, זה אחד הדברים הכי טובים במטוסים פרטיים.

אני עדיין לא מאמין שאני טס לשם. אני מפחד שזאת תהיה טעות ענקית, אני מפחד להרוס הכל ולואי ייכעס עליי אפילו יותר ממה שהוא כבר בגלל מה שעשיתי. אני לא רוצה שזה ייקרה, אבל אני מרגיש שאני חייב לטוס לשם ובכל מקרה, אני לא יכול להגיד לטייס לעשות פרסה בשמיים ולחזור לארצות הברית.

אני לא יודע אם אני אהיה בחתונה, בכנות. אני לא חושב שאני אחזיק מעמד ואני מכיר את עצמי, אני בטח אתפרץ ואצעק מתוך כעס וזה לא יעזור בכלום, אם כבר יעשה המון נזק.

אני לוקח נשימה עמוקה ומכריח את עצמי לחשוב על משהו אחר, משהו פחות מלחיץ מלהרוס חתונה שלמה של האקס שלי. אבל לצערי, כל פעם שאני מנסה לחשוב על משהו טוב ושמח, לואי צץ לי לראש עם הזכרונות היפים שהיו לנו ביחד, ואז אני נזכר שהוא לא שלי יותר.

אני נאנח ומסתיר את פניי עם ידיי, זה בטח לא כל כך קשה בשבילו, הוא הולך להיות מאושר ושמח, נשוי עם הטראוויס הזה בזמן שאני אחשוב עליו בלי הפסקה.

הייתי צריך להילחם עליו יותר, למרות שעשיתי כל מה שיכלתי. עשיתי כל דבר שעלה במוחי ושום דבר לא עזר. שאני חושב על זה, לא דיברתי איתו מספיק ולא הסברתי, אמרתי שאני מצטער אבל אני מתאר לעצמי שזה לא מספיק לפעם השנייה ששברתי אותו.

הייתי מדבר איתו אם היה לי את הסיכוי הכי קטן, אבל הרסתי הכל. בכלל לא חשבנו על חתונה שהיינו ביחד, ועכשיו הוא מתחתן עם מישהו אחר.

"לא אכלת כבר כמה שעות, אתה לא רעב?" אחד מהעובדים שהתלווה אליי שואל ואני מנער את ראשי, "אני אוכל עוד מעט."

הוא מהנהן ואז קם כדי לשבת לידי, "אתה נראה די שקוע ועצוב בימים האחרונים. משהו קרה?"

"כלום, אני פשוט.. בלחץ של עבודה." אני ממלמל והוא נשאר שקט בשאר הטיסה עד שהוא נרדם ואני קם מהספה לספה האחרת כדי שיוכל לשכב.

אני לא מצליח להירדם, אולי אני אעבוד במחשב קצת אבל אין לי כוח לזה.

-

לא ישנתי כל הטיסה, אכלתי משהו קטן שמצאתי ושאר הזמן הייתי במחשב ועכשיו נחתנו, אני מפהק כל שנייה אבל אני אוכל לישון בבית שלי כאן, אם אני אצליח להירדם.

**
נקודת המבט של לואי.

אני עכשיו בדרך לקנות חליפה לחתונה, דחינו את זה לזמן האחרון כי היו לנו דברים יותר חשובים לסדר ואני לא חושב שזה ייקח כל כך הרבה זמן. טראוויס כבר קנה אחת, ולא ראיתי אותה. אבל לא משנה איך היא נראית, היא תהיה מושלמת עליו.

אני נכנס לבפנים ורואה אלף צבעים, יש פה חליפות בצבע אפרסק ואפילו ורודות. שאני בחיים לא אלבש.

אני ניגש לחליפות הרגילות והקאלסיות, שחור/לבן/אפור/כחול. הייתי לוקח לבן אבל טראוויס אמר לי ששלו לבנה.

אני מוציא אחת שחורה, נקייה שעולה המון. תמיד הייתי לובש חליפות אבל לא כאלו יקרות, הייתי קונה ב200-250$ וזאת עולה 700$. אבל, זה יום החתונה שלנו ואני צריך להשקיע בחליפה יפה. וחוץ מזה אני אמור לקבל עבודה חדשה בקרוב, ככה שזה ייכסה הכל.

אני מסתכל עליה עוד קצת ואז ניגשת אליי בחורה די מבוגרת, הייתי אומר שהיא בת 60 בערך אבל האיפור שעל פניה גורם לה להיראות קצת פחות.

"אתה צריך עזרה?" היא שואלת בחיוך ומסתכלת על החליפה שאני מחזיק.

"אמ.. כן, אני מתחתן בקרוב ואני צריך חליפה." אני ממלמל והיא מחייכת, "טוב, אני חושבת שיתאים לך לבן. אתה רוצה לראות כמה סוגים?"

"החבר שלי קנה לבנה. אני לא רוצה שתהיה לנו חליפה אותו הדבר."

"הו." היא פולטת. "אתה יודע איך שלו נראתה? יש לנו המון סוגים שונים, אני אדאג שזה לא יהיה אותו הדבר."

"תודה."

-

אני יוצא מהחנות עם החליפה שלי, היא בצבע שמנת לטענת המוכרת אבל היא נראית פשוט לבנה. היא מקסימה ומדדתי אותה, טראוויס הולך לאהוב אותה.

אני נכנס למכונית ומתקשר לטראוויס שמודיע לי שהוא רק עכשיו הגיע הביתה והוא הזמין לנו סושי, ואני גווע מרעב.

שאני מגיע לחנייה שלנו, אני מוציא את החליפה ונזהר על הדברים השבירים שקניתי מוקדם יותר לבית, כמו כוסות וצלחות חדשות.

----------------

אוף בפרק הקודם היו רק 63 הצבעות אז אני אחזור לעשות מטרות:(

מטרה : 70 הצבעות

אוהבת אתכן המון המון המון המון המון המון

❤❤❤❤❤❤❤❤