Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 134

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

-לאחר יומיים.

אני קם מוקדם בבוקר, בשעה שהארי קם. הוא מכין לנו ארוחת בוקר ושנינו כבר לבושים ומאורגנים, אני מתחיל לעבוד היום ורציתי להגיע מוקדם כדי שהארי יקפיץ אותי לשם, אם אני אקח אוטובוס אני אאחר. ואני צריך לדבר עם טריש, בעלת המקום.

כשאנחנו מתיישבים עם הקפה והחביתות, הארי אומר שהעבודה שלי קרובה למשרדים שלו אז אולי הוא יבוא אליי בהפסקה של ארוחת צהריים, זה יכול להיות נחמד. "אתה יודע מתי אתה מסיים לעבוד?"

"אני לא יודע בדיוק מתי, אבל אני מניח שמאוחר." הוא נאנח.

אנחנו מסיימים לאכול, ואני לוקח את הטלפון שלי. הארי תופס את התיק שלו ואת המפתחות ואני יוצא אחריו. "אם תהיה בעיה או משהו, תתקשר אליי, בסדר?" הוא אומר ואני מהנהן, וכל שאר הנסיעה עוברת בשקט.

זה די מוזר, אני מנסה לדמיין איך זה יילך אבל מעולם לא עבדתי במקום דומה בעבר. עבדתי בחנות בגדים לכמה זמן, אבל זה היה זמני ולא הייתה לי ברירה אחרת.

אנחנו מגיעים למקום לאחר פחות מעשרים דקות, אני נותן להארי נשיקה בלחי ויוצא לכיוון החנות הקטנה. טריש כבר בפנים והיא מחייכת כשהיא רואה אותי.

"הקדמת." היא צוחקת ואני מחייך. קולה הופך לרציני לאחר כמה שניות, "אני אלמד אותך דברים פשוטים. אמרת לי שמעולם לא עבדת במקום דומה, אז היום אני אלווה אותך ומחר אני כבר אתן לך לעבוד לבד. בסדר?"

אני מהנהן ועוקב אחרייה למדף שלם של חוטים דקים בכל מיני צבעים והיא מגלגלת את החוטים על ידה ויוצרת קשר קטן, עוברת עם אצבעה על כל פיסת חוט שיוצאת. "ככה אני סופרת את המטרים שהלקוחות מבקשים. הנה, תתפוס את הגלגל חוטים הזה." היא אומרת ואני תופס את קצה החוט, מגלגל את החלקים על ידי. "תספור שני מטרים של חוט. עם האצבע."

להפתעתי, אני קולט את זה די מהר. ולאחר כמה זמן אנחנו עוברים כבר לדברים אחרים, אין כל כך הרבה ללמוד. זו חנות יצירה ורוב הדברים כאן כבר מחושבים לשקיות קטנות.

לקראת עשר, טריש מסיימת ללמד אותי ואומרת לי שהיא תהיה במחסן ובחור מבוגר והילדה שלו-אני מניח, נכנסים לבפנים.

הם ניגשים למדפים וטריש מציצה מהחסן, מסמנת לי לגשת אליו. "שלום. צריך עזרה?" אני שואל והוא מרים את מבטו, "אמ, כן. אני צריך סלילים למכונת תפירה."

"אוקיי. בוא אחריי." אני מחייך אליו והוא עוקב אחריי לסוף החנות. "יש לנו כל מיני סטים. איזה אתה מחפש?"

"כמה זה עולה?" הוא מצביע על סט של חמישה סלילים ולוקח לי כמה שניות להיזכר במחיר. "8 דולר."

-

כבר צהריים, היו בחנות בערך שלושה לקוחות וטריש שיבחה אותי. התקשרתי להארי והוא אמור להגיע עם הארוחות שלנו כל רגע.

למדתי הכל די מהר, ולא רע לעבוד כאן. הארי מגיע לאחר כמה דקות עם שקיות ממזון מהיר, שלושה. אני מרים גבה, וכשטריש מופיעה, הוא נותן לה שקית אחת והיא מודה לו עם חיוך ומתיישבת לידנו.

"רגע, אתה הארי סטיילס?" היא שואלת ומוציאה את ההמבורגר מהשקית. הוא מהנהן, והיא מתחילה לדבר על כמה פעמים היא ראתה אותו בחדשות. אני מרגיש לא ממש קשור, עד שטריש הולכת חזרה למחסן והארי מעיר אותי מהמחשבות על שום דבר ושואל איך הולכת העבודה שלי בנתיים.

"מעולה. למדתי מה לעשות די מהר, והמקום הזה נחמד, גם טריש."

"מצוין. תקשיב, חשבתי שאולי אני אצא מוקדם מהעבודה ונלך לארוחת ערב במסעדה?" הוא מחייך ואני מהנהן ומניח נשיקה על שפתיו לפני שהוא הולך.

----------------------------

הפרק הכי משעמם בעולם. אפילו שמגיע לכן יותר.

איזה חמודים הם אוף
וגם אתן.

מטרה: 85 הצבעות.

אוהבת אתכן,

♡♡♡♡♡♡♡♡♡