צרות של עשירים (M×M)

48 | מלווה

בוקר טוב מצבא ההגנה לישראל שהכריח אותי לקום היום בשש בבוקר ולהתחיל את עבודתי הסופר דופר מועילה והכרחית לעם ישראל 👀✡️

תהנו או משהו כזה לא יודעת אני עייפה 🥲👌🏻

.

הוא לא הצליח לנשום.
הוא לא הצליח לנשום.
הוא לא הצליח לנשום.

הברכיים שלו החלו לרעוד. לרעוד בכזו קיצוניות שלו מוחו היה עובד הוא היה מהסס להמשיך ולעמוד. הן רעדו וחרקו ולא היו מסוגלות יותר לשאת את משקלו. אבל הוא נותר עומד. ואז גם ידיו רעדו, ועיניו היו צורבות ושורפות. הגרון שלו הרגיש לוהט ודוקרני, וכבר כל גופו יצא מכלל תפקוד והשאיר אותו למרותם של האינסטינקטים שלו אשר מנעו ממנו להתרסק על הרצפה.
הוא יכול היה לחוש זרמים רטובים חורשים את עור לחייו. הוא יכול היה לחוש את הלב שלו דופק ודופק ודופק מהר יותר עם כל רגע שעובר. הוא יכול היה כמעט לשמוע את זרם הדם מתלהט, שוצף וזועם, זורם בעיוות בתוך גופו שקפא לגמרי, אך היה רותח לחלוטין בו בזמן.
הוא לא ראה אנשים, הוא לא שמע קולות. הוא ראה צללים מטושטשים ושמע נהימות של דיבור כמעט זר.
וליבו המשיך ודפק מהר, עד כדי כך שהוא חשש לו יפסיק באחת לפעום.

גבריאל.
גבריאל אחיו הקטן.
גבריאל, גבריאל… הוא, בארי לא יכול בכלל לחשוב על המילים האלה שוב אבל, אח שלו, לעזעאזל, אח שלו.
מישהו דחק בעדינות בחזו, אך המגע הרגיש כמו מהלומה, והנה הוא מצא עצמו ישוב על כיסא שכאילו נוצר יש מאין.
גבריאל. אח שלו.
הוא… בארי לא היה מסוגל לקלוט ולהפנים את המילים אך ידע אותן והאמין בהן אף על פי שרק קיווה שהן יצאו מהמוח שלו כאילו מעולם לא נכנסו. אבל הן היו שם, לופתות את רקותיו ולוחצות כמו מדחס, מתדפקות על מוחו כפטיש, מחוררות אותו כמו מקדחה.
ולנשום, הוא לא הצליח לנשום. בארי הבין מתישהו ששיניו היו נעולות זו על זו בחוזקה. והוא ניסה לחצי שנייה לפתוח את פיו אך שורות שיניו התרסקו זו על זו מחדש.
גבריאל.
הוא, הוא… גבריאל…

---

הוא הרגיש דה ג' וו דוחה ומעורר חלחלה כשהוא דפק על דלת הבית של תומאס, מקווה בכל ליבו שהוא נמצא שם. כעבור רגע, עורך הדין פתח לו את הדלת.
הדמעות שעמדו בעיניו של בארי נשברו ממנו החוצה, והוא החל לייבב ולבכות את כאבו.

הליכתו המהירה אל תומאס הייתה הדבר הראשון שעשה כשהתנער מהתקף החרדה שתקף אותו לעומת החדשות הנוראיות ההן.
תומאס הביט בו, עיניו פעורות בהפתעה, וידיו כבר נפתחו ונפרשו, מזמינות את בארי אליהן לחיבוק.
בארי הרועד התקרב אליו, והנה הידיים החמות נכרכו סביבו ומחצו אותו בין גוף חם ומגונן.
והוא בכה. בכה ובכה וקולו הדהד בבית הגדול והריק. הוא בכה ויבבה אחר יבבה חצתה את שפתיו אל תוך החזה של תומאס. הוא בכה ודמעות התערבבו עם הזיעה הקרה ששטפה את גופו, הוא בכה וידיו היו מכווצות בתוך עצמו, הוא בכה עד שלא נותרו בו עוד דמעות ולא נותר בו עוד כוח לעמוד על רגליו. הגוף שלו רעד לגמרי, ועיניו פשוט נעצמו אל תוך החזה החם של עורך הדין.
זה לקח לו זמן להירגע ולמשוך באפו הנוקשה והרטוב. הוא אמנם לא יכול היה לזוז כלל, אך הוא לאט לאט הסדיר את נשימותיו, מקשיב לדפיקות הלב הרכות של תומאס.