צרות של עשירים (M×M)

4 | חששות

באמת שהתחבורה הציבורית בישראל זה מכה. אז אני כנראה אאחר לבסיס, אבל היי, תהנו לכם מפרק חדש בנתיים ❤️👀

---

בארי החל לחשוש. הצורך בעבודה הפך כבר ממש דחוף והעובדה שהוא התקשה כל כך למצוא אחת בזמן האחרון הייתה מתסכלת. וזה בלי להתחשב בתסכול הכללי שלו. בין אם הוא נבע מתוך דאגה לאחיו הקטן, האחריות שלו כלפי אחיותיו הקטנות או כל החשבונות שלא נעלמו והיה עליו לשלם.

הכסף החל לאזול מחשבונות הבנק שלהם, שלו ושל אבא שלו, והוא היה זקוק בדחיפות למזומנים.
הוא השתדל להסתיר זאת כמה שיותר מאלכס ופאול, אבל ידע שהן מרגישות את החשש והדאגה שלו.

ואז, תודה לאל, בתומו של זמן לא מבוטל של מובטלות, הוא סוף סוף מצא עבודה. או יותר נכון, התפשר על אחת. אבל הוא היה זקוק לכסף וזקוק לו במהירות.

העבודה לא הייתה מכובדת או זוהרת וממש לא הייתה זו שאיפת חייו, אבל היא הייתה עבודה. הוא עבד בבר כמה שכונות צפונה ממנו, רק לצערו, הוא לא היה הבר מן החתיך מאחורי הדלפק, הוא היה המלצר אותו טרטרו ללא הפסקה במשמרת של שש שעות. אבל הוא בחר שלא להתלונן. כל דולר היה חשוב מכדי להתלונן. למרות שזו הייתה עבודה מחורבנת שהתחילה בשבע בערב ונמשכה עד אחת בלילה.

התנאים היו מתישים, אבל נסבלים. חצי שעה הפסקה למשמרת, לא יותר, ומוטב שאף לקוח לא יתלונן. אם רצית לאכול, הרי לך מנות עובדים מצומצמות וכמובן אל תתקרב לדלפק, גם לא בהפסקה, אלא אם כן הבר קורא לך להגיש את הזמנתו של השתיין הבא. תמיד תחייך, תהיה נחמד ללקוח. אה, ולא לשבת, אם אתה יושב סימן שהזמנה של מישהו מתעכבת.

הוא עבד שם במשך השבוע האחרון. כל יום חזר לביתו בשעה אחת וחצי בלילה, ממוטט ועייף ונרדם מיד. בבוקר הוא חיפש עבודה נוספת למשמרת בוקר ובמשך היום השתדל להעסיק את עצמו. לבלות בחברת חבריו הטובים, הארי ומארק, או לנקות ולסדר את ביתו.

בשעה חמש לקראת ערב הוא ישב עם שני חבריו, השלושה היו פזורים בסלון ביתו, כל אחד מחזיק בידו את בקבוק הבירה שלו והשיחה קלחה כתמיד. לפחות בין הארי ומארק. הוא מצידו נותר שקט הפעם, חושב על החברים שלו. הוא באמת אהב אותם, הם היו החברים הטובים והקרובים ביותר שיכול היה לבקש לעצמו, ולמרות זאת הוא לא הצליח באחרונה לדבר איתם על מה שחשוב. על החששות שלו והרגשות שלו, הוא לא הצליח להיות מספיק כנה איתם. היו דברים שהוא הסתיר מהם כבר מהרגע שגילה אותם, והיו דברים שעם הזמן הצטברו שהוא לא הצליח להוציא ממנו. פעם הם היו קרובים יותר, ללא ספק, אבל לאחר שכל אחד נהיה עסוק יותר ויותר בשלו, השיחות הפכו מעמוקות לשטחיות יותר, על מנת שלא להעכיר את מפגשיהם, שהרי לא היו תכופים גם כך.

הוא שנא את זה.

במקום להנות או לדבר כמו שצריך עם החברים שלו, המוח שלו היה עסוק בכסף, בגבריאל ושוב בכסף. זה היה מתיש לחיות ככה, לעבור מדאגה אחת לאחרת בלי לתת לנפש שלו את המנוחה הראויה על מנת לצבור כוחות חדשים. מה שכן, היה קו מחשבה אחד שהחזיק אותו פעלתן ונמרץ; כאשר אחיותיו יסיימו את הלימודים ויוכלו לדאוג לעצמן, הוא יוכל להתרחק מהשכונה הזו אלפי קילומטרים. אבא שלו, שהיה עובד עירייה כבר שנים, יוכל להסתדר בעזרת הדירה שבבעלותם והפנסייה שלו. הוא מצידו יוכל לעזוב ולהתחיל מחדש במקום אחר ורחוק מכאן.