צרות של עשירים (M×M)

35 | אווירה

אין לכם מושג כמה זמן חיכיתי לפרסם את הפרק הזה 🤩

ובלי הרבה מילים, תהנו 🤭

.

השעה הייתה עשר וחצי בלילה, היה קר והוא לבש רק סוודר דקיק, הוא היה מבוהל וחסר מנוחה בעוד עשה את דרכו בזריזות אל המקום האחרון שהוא היה צריך להיות בו ברגעים ההם.
הרגעים שגבריאל... לעזאזל.
היו יותר מדי מילים בפיו, ועוד יותר דמעות בעיניו שלחצו עליו בכוח אך מיאנו לצאת החוצה ולשחרר את החנק והלחץ הנוראים ההם. הוא רץ והזדרז, נפשו מאכלת בו, בלב רוטט ובדופק מהיר, אל ביתו של תומאס.

השיתוק הזה, מהחיים שלו ובכלל, בכל התקופה האחרונה, גמר אותו. הפחד שהוא לא הפסיק לחוש יחד עם שאר הרגשות והתחושות והפצצה של היום בעיקר, הפכו אותו לגוש טורדני של רגש מעוות. הוא בקושי ידע איך נושמים כראוי ברגעים ההם, שזה נגמר. ודופק ליבו שרק עלה והחמיר כאילו רעם באוזניו והציק לו יחד עם כל השאר.

כשעצר לבסוף מול דלת עורך הדין, הוא לקח כמה נשימות ארוכות וניסה להרגע, וגילה לדאבונו שהוא רחוק מרוגע כלשהו שנות אור.
מדוע הוא שם לעזאזל? והוא ידע שזה טיפשי ופתטי והוא חזר על השאלה המחורבנת הזו כבר עשר פעמים בראש אבל עדיין דפק על הדלת. וכל דפיקה כזו נשמעה כמו מהלומה לאוזניו, על אף שהשתדל לנקוש בעדינות המרבית.
והנה הוא היה, מגביר עוד יותר כל תחושה אפשרית שקיימת, תומאס קפלן המזדיין שעמד מולו בטרנינג וגופייה והביט בו בבלבול ועיניים משוטטות, "בארי?"
הייתה סיבה לכך שהוא קילל אותו קודם בליבו, כי הנה הוא עומד לפניו וכבר הדמעות קלחו החוצה בשטף עלוב, אך לפחות הוא לא בכה, עדיין לא, לעת היו אלה רק דמעות מלוחות מזדיינות. הוא כמעט נחנק כשאמר בקול גורני ומעוות, "אח שלי." חזו בער בלחץ בלתי נסבל.

לתומאס זה לקח רגע אחד יותר ממה שמתאים לו, ועיניו נפערו בהבנה, "אני כל כך מצטער בארי." הכנות בקולו הייתה עמוקה, אך היא אפילו לא הספיקה לחמם את ליבו של בארי לפני שהוא ניער את ראשו ונשף בתסכול, "לא. אתה לא מבין. הוא ער."

גבריאל התעורר.
הבן זונה שקרא לעצמו אח שלו התעורר.
ובארי עמד שם, מול הדלת הסגורה של אחיו הקטן ולא עשה כלום. הוא פשוט עמד, ועמד ועמד למשך עשר דקות שלמות ונלחם בעצמו להכנס פנימה לראות את הממזר שהתעורר מסף מוות. ובכל פעם הוא כמעט נכנס אל החדר הארור הזה, אך ברגע האחרון מרדו בו רגליו וסירבו לשתף איתו פעולה.
משלא הצליח להכנס פנימה, הוא התיישב חזרה בחדר ההמתנה, כנוע ומרוט עצבים, למשך חצי שעה נוספת. והוא לא הפסיק לחשוב ולהריץ תסריטים ותהיות והוא היסס לחשוב בכלל בזמן הזה אך בכל זאת מצא שאין לו את הפריווילגיה לסתום את זרם המחשבות שלו. מה יקרה כשהוא יראה אותו ער? האם הכעס ישוב אליו? כי הו, הוא בהחלט החל לזרום בו מחדש. והאם גבריאל יעריך את מה שעשה למענו? האם אחיו הקטן ירגיש אשם ממה שקרה? ירגיש אשם על מה שעשה? על כל מה שעשה...