צרות של עשירים (M×M)

22 | משפחה מאושרת

פרק די ארוך שלמען האמת התלבטתי הרבה זמן אם להוריד אותו או לא מהספר. בסוף החלטתי שהוא כן הכרחי אז הוא לא הוחרם.
מקווה שתהנו ממנו בכל זאת, ופרק הבא תומאס, מבטיחה ❤️

.

עם ראשו דבוק לכרית, עפעפיו הכבדים, גופו העייף ומוחו המתפקד חלקית ענה בארי לפלאפון שלו בנהימה עייפה.
זו הייתה פאול, אחותו הצעירה, איתה הוא לא החליף מילה אחת מאז שיצא מהבית ביום חמישי. "בארייי," היא צעקה.

"מע." הפעולה הפשוטה הזו של לדבר הפכה קשה במיוחד.
"איפה הייתה כל הסופ''ש?"
הוא לא אמר להן? הוא די בטוח שהוא אמר להן. "בקמפינג." הוא פיהק אל הנייד והתגלגל על צידו, נתקל בגופו החם של ראיין שנאנק בהתנגדות, דבוק גם הוא למיטה. "אמרתי לכן." הוסיף.

השעה הייתה שעת צהריים מאוחרת ביום שבת, הוא וראיין חזרו לביתו לפני כמה שעות.
"לא היית המון זמן בבית." התלוננה פאול.
"אז פתאום אכפת לכן מהנוכחות שלי?" זה אמנם החטה קטנוני, אך זה היה נכון. אף אחד מבני משפחתו לא טרח באחרונה לבדוק מה קורה איתו.
היא שתקה לרגע ומלמלה, "תמיד אכפת לנו."
הוא העביר נושא. "איפה אלכס?"
"...בבית."

הוא לא ידע, אבל הוא הרגיש, שפאול משקרת לו. "באמת?"
"אה, כן."
"פאול," בארי גרד את עצמו לישיבה, מבחין שראיין פקח את העיניים, סביר להניח שבגללו, ואמר לפלאפון, "איפה אלכס?"
פאול נאנחה, "אני לא יודעת. כאילו, אולי היא אצל חבר שלה. אני לא בטוחה."

חבר שלה? האם הזמן בו הבנות שלו משתפות אותו במה עובר בחייהן נגמר? מתי הם נקרעו ככה זה מזה?

חוץ מזה, חבר שלה?!

"מי זה בדיוק חבר שלה?"
"אל תגיד לה שאמרתי! אבל זה ריק רוספלט."
"ריק? מה! הוא בגיל שלי בערך."
ראיין שלח לו מבט, בארי החזיר לו מבט. פאול אמרה אל הפלאפון, "כן, אה, היא לא חזרה מיום חמישי. ואבא הלך אל הייק. ו-בארי, אני צריכה, ממ. אולי תחזור הביתה?"
הוא לא היסס לומר, "כן, בטח, בטח, אני מגיע, אל תדאגי." וכבר התרומם.
"תודה." מלמלה אחותו הצעירה לפני שניתקה.

"סליחה שהערתי אותך."
ראיין פיהק, "זה בסדר. אחיות שלך?"
הוא הנהן, "אני אח גרוע, לא בדקתי אפילו מה איתן. הן היו יכולות להעלם ולא הייתי יודע. עכשיו אלכס לא חזרה הביתה מיום חמישי ויש לה איזה חבר פתאום, מה לעזאזל. אני מכיר את החבר שלה הוא למד איתי בתיכון שנה מתחתיי. והוא מניאק אמיתי. אני לא רוצה שהיא תתקרב אל בחורים כאלה, חוץ מזה שהיא בת שש עשרה והוא בן עשרים ושלוש! אני הולך להרוג אותו!" בארי התרוצץ ממקום למקום, מחפש את נעליו.

עם שובם לבית ראיין לפני כמה שעות, הם אפילו לא התקלחו, וזאת על אף הזיעה והאבק שדבקו בהם בנסיעה. הם פשוט קרסו על המיטה שלו, נרדמו תוך שניות, ולא חשבו על דבר. וזה היה גרוע! כלומר, הוא יכול לפחות להתקשר לברר מה איתן, אבל במקום הוא נתן לעצמו לקרוס ככה ושכח לגמרי מאחיותיו הקטנות. אז הוא היה להוט ונמהר כשניסה להתארגן במהירות, אולם ביחד עם העיפות הקיצונית, תנועותיו היו גמלוניות ומרושלות.