צרות של עשירים (M×M)

9 | מכונת הקפה המחורבנת

מאחר ובביתו של עורך הדין היו חומרי גלם רבים אותם לא הכיר, הוא הבין שלו יעבוד כאן, יהיה עליו ללמוד להשתמש בהם. אך בנתיים הוא הסתדר. הוא הכין תבשיל אורז מתובל עם אפונה וגזר ומעורב עם נתחי עוף אותם הוא חתך בקפידה וקצץ אותם לגמרי. בנוסף, חתך סלט עשיר ותיבלו בעידון.
משסיים לבשל, הוא סידר וניקה אחריו את שאריות הבלאגן, רושם לעצמו ללמוד כיצד לעזאזל מפעילים מדיח כלים.
בארי ערך את השולחן במטבח לאדם אחד ונפנה לקרוא לבעל הבית.

הוא נקש על דלת חדר העבודה ואמר מבעדה, "מר קפלן? סיימתי."
עורך הדין פתח את הדלת, "כבר?"
הוא הנהן והשניים שבו למטבח. כאשר סקר מר קפלן את השולחן, גבתו התרוממה.

מה הקטע שלו עם גבות? חשב בארי.

"ערכת לאדם אחד." ציין.
"טוב, כן. ציפית למישהו?"
הוא שוב רומם את גבתו, "לא ציפית שאבקש ממך לבהות בי אוכל אחרי שהכנת את האוכל, נכון?"
טוב, הוא הניח שמר קפלן לא ממש יחפוץ בסעודה עימו ולכן לא ערך לשניים. הוא נותר לעמוד ללא תגובה.

"שב." ציווה בעל הבית.
בארי התיישב בצד הנגדי למקום בו ערך את השולחן בעבורו.
בינתיים, מר קפלן פתח את אחד הארונות והוציא ממנו סט ארוחה נוסף. אבל הוא לא הגיש אותו לבארי, אלא לקח כפות מזיגה ופנה אל הסירים. כמה רגעים אחר כך הוא חזר והגיש לבארי את ארוחת הצהריים שלו, ולמען האמת, הארוחה הראשונה שלו באותו יום.

הוא היה נבוך להפליא ולא התחיל לאכול עד שמר קפלן התיישב גם הוא, לא לפני שהביא גם כף מזיגה לסלט כמובן, לפניו צלחת עמוסה באוכל שבארי הכין.

הוא לא העיר לו על כך שלא התחיל לאכול, אלא אמר, "תאכל בארי, זה מתקרר."
הוא אכל. וכך עשה מר קפלן שהוסיף לצלחתו גם את הסלט.
באיזשהו שלב בארי החל לחשוש. הוא עצמו נהנה מהאוכל, אך השני לא אמר עליו דבר. הוא לא ידע האם הוא אהב את זה, שנא את זה, חשב שזה סביר. וזה הדאיג אותו.
וגם השקט. השקט תסכל אותו. בארי לא רגיל לשקט כזה, הוא ריחם מעט על עורך הדין שהוא ממש חי אותו.

בסיום הארוחה מר קפלן הביט בו. "תודה, בארי, האוכל היה טעים."
חיוך קל עשה את דרכו לפניו, מנדף את הלחץ מליבו.
"רק בבקשה, פחות מלח."
טוב, לפחות הוא אהב את האוכל שלו.

הם נותרו שקטים לכמה רגעים קלים, מר קפלן נראה כמתלבט מה לומר הלאה, לבסוף החליט, "נראה לי שחווית מספיק להיום. אבל ברצינות, אני לא הולך להעסיק אותך אם אתה הולך לישון באחת וחצי בלילה."
"מה, למה לא?" חיוכו נגנז.
"כי אם אתה מתכוון להזיק לעצמך, בארי, אל תעשה את זה תחת המשמרת שלי. בשביל להיות פה בשבע, מתי אתה צריך לקום?"
בארי כעכע בגרונו, "שש וחצי."
"וכמה שעות שינה זה יוצא?"
בארי ספר בעזרת האצבעות, "חמש שעות בערך."
"זה נראה לך הגיוני לישון חמש שעות ביממה?"
בארי משך בכתפיו, "אני יכול לחיות עם זה."
"אתה יכול, עד שלא תוכל. אני רוצה לתת לך ניסיון, אבל אני לא יכול מצפונית לתת לך לעבוד כל כך הרבה. ואני צריך שמישהו יהיה כאן בבוקר. אז אני לא מוכן להעסיק אותך אם אתה ישן כל כך מאוחר, אתה תוביל את עצמך להתמוטטות."