צרות של עשירים (M×M)

25 | בוגרים וחכמים

בוקר טוב ושבוע נפלא. תהנו 🥰

.

ראיין והוא, כמו אנשים בוגרים וחכמים, בחרו להתעלם מהצורה בה נפרדו דרכיהם בפעם האחרונה.
ולכן, מצא עצמו בארי על ברכיו כשראיין מאחוריו על המיטה שלו. הם שכבו שוב, לאחר כמה ימים בהם בקושי דיברו, וכמובן, בלי לדון אפילו לרגע קצר בשיחה שהתרחשה לאחר המקרה עם איילי.

וראיין, טוב, משהו בו היה שונה ברגעים ההם בחדר שלו. הפעם, כשראיין היה איתו, הוא התנהג אחרת. הוא היה... איך נגיד, אקטיבי לגמרי. והכוונה בכך, היא שהוא הפך את בארי סביל לחלוטין. ראיין לא נתן לו אפילו לזוז, אבל זה לא היה כמו פעמים קודמות בהן הסקס התנהל ככה והם היו קשובים זה לזה, ממש לא. הפעם הכימיה הטובה שלהם הלכה לעזאזל והסקס, על אף שמעולם לא היה עדין, הרגיש ממש בוטה. כלומר, הם לא שכבו כמו שני זרים ללילה אחד וזהו, הסקס שלהם היה אחרת. אולי לא אוהב ועדין, אבל בהחלט רגיש יותר.
זה הרגיש לבארי כאילו הוא שוכב עם סטוץ חד פעמי, ולא עם מישהו שמכיר את גופו כמו שהוא מכיר את שלו.

הפעם ראיין היה הכל. כאילו הוא מזדיין עם עצמו. הוא בחר את התנוחות והוא זז והוא לא נישק את בארי בכלל בכל האקט, מה שהיה שונה מפעמים אחרות בהן ראיין נישק אותו לאורך כל המעשה.
בארי לא ידע אם הוא נהנה בכלל, אבל לא האשים את השני מפני שהוא לא התנגד לו באף צורה ובשום שלב. הריכוז שלו בכלל לא היה בחדר הזה במילא, והוא לא הצליח להבין למה ראיין כל כך לא... ראיין.
וזה לא שהוא הכריח אותו או שום דבר כזה, בכלל לא. למען האמת, אם בארי ינסה להצביע על הבעייה ממש, לא בטוח שהוא יצליח.
אבל כן, זה היה שונה.

כאשר המבוגר יותר גמר, הוא התרחק ממנו והוריד את הקונדום. לאחר שזרק אותו לפח ליד המיטה הוא נשכב עליה והתנשף.
בארי לא גמר.

לכמה רגעים ארוכים הוא היה פשוט בהלם מההתנהגות של השני בכדי לומר משהו, אך בחלוף רגע נוסף הוא הביט בו ודיבר בעוקצנות, "לא שכחת משהו?"
ראיין, שנראה חסר ריכוז גם הוא, הסתובב אליו. ניכר שהמציאות חזרה אל המוח שלו והוא פער את עיניו במבוכה, "אה, אוי, אני ממש מצטער." הוא התגלגל על ביטנו ודחק, הפעם בעדינות הרגילה שלו, את בארי מעט אחורה. אצבעותיו הארוכות רפרפו על גופו במגע רך והוא פיסק את רגליו שוב, מחליק במורד המיטה ומכניס את בארי לפיו.

לעזאזל עם זה.

בארי סגר את רגליו, רומז לו בבוטות להתרחק ממנו. "עזוב, לא חשוב." אמר ברוגז.
ראיין עבר למצב ישיבה. הם ישבו זה מול זה, אבל איש מהם לא היה יכול להביט בשני. הביטוי "לא נעים" תאם כמו כפפה ליד כדי לתאר עד כמה הם לא חשו בנוח כעת זה אל מול חברו. ובתום כמה רגעים  נוספים, בארי הנרגן קם מהמיטה.

כשהוא עמד על רגליו ראיין מלמל, "סליחה."
בארי התעלם ממנו והחל להתלבש.
"אתה הולך?"
הוא לא השיב, הוא ידע שברגע שידבר הסבלנות שלו תצנח.
ראיין הבין בכל מקרה, "תן לי לקחת אותך."
כן, ללא ספק, הסבלנות ירדה ממנו במהירות, "אין שום צורך." הוא התלבש בזריזות, בלי לשלוח אליו מבט אחד אפילו, והתרגז כשהרגיש את ידו על כתפו. בארי הסתובב אליו.
"סליחה, בארי. אני לא יודע מה עבר עליי."
הוא לא ידע מה לומר אז לא אמר דבר.
"אני באמת מצטער, בבקשה אל תלך."