צרות של עשירים (M×M)

18 | בסדר

קריאה מהנה ❤️

.

לראות את הפנים של תומאס לאחר הדחייה הגסה שלו בטרם טס לוושינגטון היה פרוייקט גדול בעבורו. לכן, בחר בארי להתעלם מהמבוכה שלו ולנהוג כשם שדבר לא התרחש ביניהם מעולם.
זה עבד מצוין.
וזה, בזכות העובדה שגם תומאס פשוט התעלם לחלוטין מהעובדה שהיו כה קרובים זה אל זה.

בכל אופן. בבוקר כשהוא ראה אותו, היה עורך הדין כבר לבוש, מתוקתק מתנשא ונאה כתמיד.
"בוקר טוב, בוס." אמר בארי בהומור, בנסיון כושל להקליל את האווירה ביניהם.

תומאס הרים גבה מזדיינת, "בוקר טוב, בארי."
על אף מבוכתו הוא חייך, "איך היה בחתונה?"
הוא השיב בקרירות, "מעולה."
"נחמד."
תומאס התרומם והלך משם. כששב, כוס הקפה שלו נחה לה על השולחן יחד עם מצב הרוח המגעיל שלו. ואז, כמובן, בנימוס פוצי הוא שאל, "איפה הקפה שלך?"
משיכת הכתפיים שלו הייתה קלילה, "שתיתי בבית."
הוא הרים גבה, מפקפק בתשובתו בבירור. אבל הוא לא אמר על כך כלום, אלא השיב את מבטו מטה ושתה את הקפה שלו בזקיפות מעוררת קינאה, בנחת מוחלט, ובמבע חסר עניין כזה, שגרם לבארי לרצות לחבוט בו ולהוציא אותו מהשלווה המחורבנת שלו.
הוא חשב שהוא כבר ממש רצה שתומאס ילך משם.

בתום כמה רגעים שקטים במיוחד, שאל עורך הדין, "איך היה החופש שלך?"
"בסדר." ענה, נזכר בכל קורות הימים האחרונים, הכוללים את חבריו צופים בו מזדיין ואותו כמעט חוטף התקף לב מבהלה כשהוא הבין שהם ראו אותו. "לא משהו מיוחד." הוסיף.
קפלן הנהן ושב אל הקפה שלו.

…

נשימת הקלה חצתה את שפתיו כאשר נסגרה הדלת עם הסתלקותו של תומאס. אז הוא התיישב בכסא המטבח ונשען לאחור, מנסה להתעלם מכל התחושות המוזרות שקוננו בתוכו.

ואז, משום מקום, כמו חץ שנורה היישר אל ליבו, מחשבה אחת, סגרירית, אפלה וכואבת במיוחד, נורתה אל ראשו.
גבריאל.
פתאום כול כולו, נפשו וגופו ומוחו, התמקדו ללא רצון במחשבה על אחיו הקטן.
כעת, כשהכעס לא היה כה חמוּר (אך עדיין נוכח, כמובן), הוא חשב על איפה הוא נמצא. על האם הוא בסדר, מה הוא עושה ועם מי הוא מסתובב ועם מי הוא הסתבך? עם כמה אנשים גבריאל כבר רב מאז שעזב את הבית? האם אריק הממזר החולני עדיין איתו?
הוא לא רצה לחשוב עליו, אבל ככל שניסה להדוף את המחשבות שלו הוא מצא את עצמו כבול אליהן, והן גררו לתוכו משהו אפל ונמק, תחושה מזעזעת של חשש ודאגה מעורבת עם שנאה וכעס.
הוא שנא אותו, הוא באמת באמת שנא את אחיו הקטן, אבל הוא גם דאג. דאג ופחד שאולי, רק אולי, אין לו כבר מי לשנוא.

תמונתו של אחיו עלתה אל עינו, והוא מצא את עצמו מקווה בכל ליבו שהמזדיין האנוכי שקרא לעצמו אחיו, בסדר.

לאחר שהוא התאפס על עצמו ממשבר הדרמה המשפחתית הקטן שלו, הוא החל לעסוק במלאכה המוטלת עליו. נקיון, סידור וניהול הבית של תומאס.
הפעם הוא רצה להשקיע במיוחד, לצחצח הכל ולהבריק עד שלתומאס יכאב להסתכל על זה. הוא רצה שעורך הדין יעריך את זה, יעריך אותו ואת ההשקעה שלו.
אז הוא החל בסדר מופתי ועבר לניקוי יסודי של הסלון והמטבח. מיד אחר כך הוא עבר לכביסה, לחדרי השירותים, לאמבטיה הגדולה, למסדרונות, לחדר העבודה וחדר הכושר, למרפסת, ואז לבסוף, לחדר השינה שלו.

החדר לא היה מסודר בצורה האופיינית לתומאס, אבל אפילו לא מבוגלן. אלא פשוט לא מושלם כתמיד.
הוא החל לסדר, עובד על כל מה שצריך ונמנע הפעם מלשלוח את מבטו לתמונה של ג׳ימי, בן הזוג המת של תומאס. אבל כן הביט על השידה, שם נח לו בקבוק וויסקי משובח יחד עם כוסית ריקה.

הוא פנה אל המיטה, עליה הייתה מונחת מזוודתו הצנועה.
המזוודה של תומאס הייתה פתוחה.
תחילה הוא לא התעמק בתכולה שלה, אלא פשוט החל לסדר ללא תשומת לב מיוחדת למשהו מסוים. הדברים שהיו שם היו בנאלים למדי, כמה בגדים, כמה תחתונים, בושם שיותר יקר מהריאה שלו, ועוד כמה דברים בלתי ראויים לציון. הוא המשיך לפרוק אותה, עד שנתקלו אצבעותיו בקובץ נאה של תמונות מגנטיות. בארי אסף לידיו את התמונות ובחן אותן. הן היו של תומאס, של אחותו היפיפה בשמלה נהדרת שגרמה לו לרצות להיות סטרייט, של בעלה הטרי, ג׳וש, שהיה נאה ונהדר גם הוא. על ראשו היה כובע קטן לבן ושטוח, שבארי הניח כי הוא קשור ליהודים. אבל דבר אחד ספציפי בכל התמונות ההן, תפס את עיניו יותר מהכל. תומאס חייך בכל התמונות.

בארי השתדל לסיים את שמוטל עליו במהירות ולהסתלק.

.

פרק ממש קצר אבל חשוב. ובגלל שהוא קצר כל כך, אפרסם עוד אחד היום בערב, אל תפספסו 😇