צרות של עשירים (M×M)

37 | פנקייק

טוב תכננתי לפרסם את זה מוקדם יותר היום אבל כך יצא.
למי שלא שם לב, התפרסם עוד פרק מוקדם יותר היום.

תהנו ❤️

.

כאשר יצא בארי לאחר מקלחת חמה אך זריזה מביתו של הפוץ, הוא כמעט התעלף מהשמש שהפיחה בו פתאום כאב ראש עז. כלומר, זה לא שהיה חם בחוץ. בכלל לא, היה אפילו קר למדי והיה עליו רק סוודר דקיק. אבל עדיין, קרן שמש תוקפנית ננעצה במצחו וסנוורה את עיניו והוא רטן בעצבים הולכים וגדלים.

זין על תומאס.
זין עליו ועל המוסר בשקל שלו ועל ההתנשאות המחורבנת שלו. זין על הגוף המחורבן שלו והאטימות המקוללת ההיא וזין גם על הרגשות שלו ועל הכל.
למעשה, הוא היה כל כך עצבני שרצה לצרוח זיןןןן ענק לעולם ולבעוט במשהו או במישהו הקרוב אליו.
הוא היה רותח וקללות עמדו על לשונו אבל הוא ריסן את עצמו והתעלם מכאב הראש המחורבן ומהבחילה העזה ומהעצבים המזדיינים האלה.

עם כל צעד שקירב אותו לכיוון הבית, הוא הבין שאט אט הכעס הלך והתערבל עם מועקה קשה ולא מוסברת עד שלבסוף היא עקפה את העצבים והשאירה אותו פשוט מדוכדך ואומלל.
והוא היה כזה, מדוכדך ואומלל, גם כשפתח את ביתו. הוא התפלל בכל ליבו שהבית יהיה ריק כשיכנס אליו, והודה לאלוהים שהוא אכן היה כזה.
לפחות כך הוא יכול היה להיות מדוכדך ואומלל לבדו, בלי צורך להסביר את עצמו לאיש ובלי לנסות להתנצל ובלי להרגיש כמו… לעזאזל. כמו טעות מחורבנת.

מה אפשר לומר, תומאס ממש ידע איך לגרום לגבר להרגיש טוב…

בכל אופן, הוא החליט ללכת לישון. מאחר ולא היה לו חשק לכלום והוא היה פשוט מותש כל כך מכל בחינה אפשרית, זו נראתה כמו אפשרות נוחה ויעילה שתסיר ממנו לכמה שעות התמודדות עם כל מחשבה באשר היא.
אז הוא כיוון את עצמו לעניין השינה. הוא שתה שתי כוסות מים ודחף כדור אדוויל לפה ובלע אותו בקלות. הוא התעלם מבטנו המקרקרת ברעב ופנה אל החדר שלו, אותו הוא החשיך לגמרי, והלך לישון לכמה שעות טובות.

כשקם לקראת הצהריים, בשעה אחת עשרה וחצי בבוקר, הוא הרגיש עייף יותר משהלך לישון. הוא ניסה להתמיד בשינה אך לא יכול, ומצא עצמו מסתובב מצד לצד יותר משעה עד שקם לבסוף, נרגן וחסר סבלנות להכל.

לעזאזל.

את אותו היום בארי בזבז בשוטטות בבית והתחמקות מבני אדם. ברמה שאף אחד מבני משפחתו לא ידע שהוא נמצא שם. וגם כשמי מהם דפק בדלת חדרו, הוא העמיד פנים שאינו שם מאחרי דלתו הנעולה.
והם האמינו, כי בארי תמיד נעל את דלת החדר שלו בהעדרו. הוא לא עשה זאת כי לא סמך עליהם, אלא כי רצה משהו אחד קטן שיהיה שלו. חלל פרטי.
הפעם החלל הפרטי היה מקום מחבוא, מקום להתעלם מכל הדברים שלא רצה לחשוב עליהם.
וכך הוא העביר את היום, מדי פעם יצא מהחדר לנשנש משהו קטן, מדי פעם להשתין, ואם היה בטוח שאיש מבני הבית לא אמור להיות בזמן הקרוב, היה רובץ על הספה ושותה הרבה יותר מדי בירה.
בלילה הוא הלך לישון, והיום הבא נראה בדיוק אותו דבר.