צרות של עשירים (M×M)

13 | הג'ניפר

בוקר טוב אהובים ואהובות, קריאה מהנה! 😇❤️

.

הוא כמעט איחר. אבל איחור אפשרי גרם לו לחשוב מה יגיד מר קפלן על חוסר אחריות שכזו, ועוד מבחור כמותו שמעז לבזבז לו את הזמן, שזמנו הרי יקר כל כך, ויחליט שהוא אינו אחראי מספיק בשביל לעבוד בעבורו. אז הוא לא איחר.

הוא היה אמנם עייף, מותש רגשית ופיזית, מנותק ומעורער, אך הוא היה שם בזמן. מוכן ומצפה לשקט המוחלט, ולשם שינוי, השקט המפתה, בבית הגדול הזה.
הוא קיווה בכל מאודו שקפלן יבין עד כמה הוא יעיל ויתן לו את העבודה.

בכל אופן, הוא פתח את הדלת באמצעות המפתח שהשאיר לו. 
מר קפלן ישב שם, לידו ישבה הבחורה היפה ההיא שראה כבר פעמיים.
קפלן היה מחוייך לבנתיים, הוא אחז בכוס קפה מהביל בין ידיו ונראה אפוף מצב רוח טוב. משנעה תשומת ליבו מהבחורה היפה לצידו אל בארי, חיוכו התאדה.

ג׳ניפר ישבה לידו, היא לבשה חולצה ומכנסיים רופפים שנראו שייכים לבעל הבית, וחייכה בחיוך מחבב וזורח.
בארי גלגל עיניים וקיווה שאף אחד מהם לא שם לב.

"בוקר טוב בארי," אמר מר קפלן. "זו ג׳ניפר."
הוא מלמל בוקר טוב עייף.
מר קפלן נראה עוד פחות מחוייך מקודם בזמן שאמר, "אתה נראה נורא."
הוא השתדל לשמור על סבלנות על אף התגובה הצינית שעלתה בין שפתיו. הוא גם ככה היה עצבני ומעורער, ועל כן לא הזדקק כלל לביקורת כלשהי מצד הפוץ המחורבן הזה.

ג׳ניפר סטרה קלות על ידו של מר קפלן, "אוי תומאס," אמרה ופנתה אל בארי, "מה שתומי התכוון לומר, זה שנראה שאתה לא מרגיש טוב."
תומי אישש את דבריה בניד ראש חסר הבעה.
"אני בסדר." הוא פלט במהירות. הוא לקח נשימה אחת עמוקה ושאל, "להכין ארוחת בוקר לשניכם?"
"לא. לא לי, אני אכין לי משהו כשתומי ילך."

תומי... איזה מן כינוי מטופש בהקשר של מר קפלן. הוא הפנה גב אל השניים ומיהר לעשות את המוטל עליו. השניים יצאו מהמטבח לאחר כמה דקות. משסיים, התיישב בארי על השולחן והמתין.
בעודו גלל את מאורעות היום הקודם, עם אחיו הקטן והבוגדני והבכי המביך שלו מול ראיין, נכנס בעל הבית למטבח ללא הליווי של הג׳ניפר הזו.

הוא נעמד מולו, ובארי קם לפניו גם כן. כעת עדיין לא היו שווים, שכן מר קפלן היה גבוה ומרשים ממנו בהרבה. בארי הופתע כשהשני שאל, "אתה בסדר בארי?" ניכר כי השתדל להיות עדין מהרגיל.

מה אפשר להגיד, כנראה להיות בסביבת האישה שלך הופך אותך רגשני, חשב בארי ואמר, "כן, אני בסדר."

במבט ספקני השיב זה, "אתה בטוח?"
ועל אף המחווה הידידותית של עורך הדין, לא הצליח בארי לעצור את גלגול העיניים שלו. הוא היה עצבני ומדוכדך כדי לאזור בגרות ולהגיב כראוי, ולכן בנוסף לגלגול העיניים החצוף, ירק "כן."
בעל הבית, מן הסתם, לא פספס בשום אופן את התשובה הגסה, "בסדר," אמר בקשיחות האופיינית לו, "יום טוב אז."
בארי ציפה שהוא יזוז ויצא מהבית שלו, אך במקום הוא נותר כמה רגעים ארוכים מולו והביט בפניו. בארי הנבוך מצורת ההתנהגות הילדותית שלו הרכין את ראשו במבוכה.