צרות של עשירים (M×M)

24 | מצטער

חדש דנדש ואין לי חרוז לדש!
אבל תהנו בכל מקרה, אוהבת מלא 🤩

.

הוא כמעט צחק למראה המקסים של אלכס, בת נוער זועמת למופת, מול שולחן המטבח שלהם.

השעה הייתה ארבע בצהריים, הוא היה אצל תומאס עד השעה שלוש וחצי, ועד שהוא חזר לביתו אחיותיו הקטנות כמובן כבר היו.

אלכס לא אמרה דבר, וגם הוא לא אמר דבר. וכשהוא עמד לפתוח את פיו ולומר משהו מאולתר לגמרי, דמעות בצבצו בעיניה והיא החלה לבכות.

הוא לא יכול להמשיך לכעוס עליה ככה. "די, אלכס, בואי אליי." ביקש.
היא משכה בכתפיה, אז הוא קם והתקרב אליה במקום. בארי פרש את ידיו ועטף בהן את אחותו הצעירה, תחילה היא עדיין התנגדה, אך כעבור רגע בו בארי כבל אותה בחיבוק, היא השיבה לו חיבוק בחזרה.

"אני מצטער שצעקתי עלייך אתמול ככה. בסדר?" הוא ניתק את החיבוק והביט אל עיניה. היא לא הביטה בו, אך עיניה, שהיו בהירות משלו, נצצו בדמעות.
"אני רוצה שתשימי את עצמך במקום שלי. את לא יודעת כמה מפחיד מה שעשית."
היא הנהנה והביטה בו סף סוף. "הוא נפרד ממני." ציינה. נו ברור, זה בדיוק מה שהוא קיווה בשביל ריק.

"אני מצטער אלכס, זה לא הגיל, זה לא הזמן. את ילדה מתוקה, ותמימה, ואני שמח שנפלת על בחור שפוי כמו ריק ולא על איזה פסיכופת. חוץ מזה, את עוד ילדה, ריק גדול ממך בהרבה, הוא יכול להסתבך."
היא משכה באפה, מחתה את דמעותיה עם כפות הידיים הקטנות שלה, "הוא היה מקסים."
"אני בטוח." בארי שוב חיבק אותה, "זהו, הפסקת לבכות?"
"די." התלוננה במבוכה כשאחז בפניה.
"אז הפסקת?"
"די." השיבה.

בארי צחק ונשק לראשה. שמח שהשיחה הארוכה והסוערת לה הוא ציפה לא התממשה. ממש לא היה לו כוח לשיחה מהסוג הזה. זה גרם לו לחשוב שלעומת גבריאל אלכס היא הקלה ענקית. היא לפחות לא מסתובבת ברחוב ומוכרת לאנשים חומרים שלא כדאי להם לקנות.

"בארי?"
"הממ?"
"אתה גיי נכון?"
הוא הנהן, מסיט רק מעט את עיניו, "כן."
היא חייכה, והדמעות שנצצו בעיניה הפכו את הפנים שלה לילדיות ומקסימות, "ויש לך חבר?"
הוא גם חייך, "לא."
"יש לך מישהו בראש?"
"גם לא." הוא חשב על ראיין ועל הצהריים בחברת תומאס אבל מהר מאוד הפסיק.
"והיה לך חבר פעם?"
בארי גיחך, "גם זה לא. מה זה כל השאלות האלה?"

היא משכה בכתפיה והוסיפה למשוך גם אפה.

הוא החליט להיות יותר אקטיבי בשיחה הזו ושאל, "איך הכרת את ריק בכלל?"
אחותו הצעירה נראתה חסרת נוחות.
"נו."
אלכס הקטנה נאנחה בהכנעה, "אחרי שגברי עזב," היא פתחה, מובכת כהוגן לדבר על כך. היא לא הביטה לבארי בעיניים כשציינה את שם אחיהם הסורר. "אז התיישבתי בפארק ליד הבית. התחלתי לבכות, ולא יודעת, ריק היה שם. הוא היה מאוד נחמד, שאל אם אני בסדר. ו...זהו. משם הכרנו."