צרות של עשירים (M×M)

16 | חדר השינה שלו

פרק חדש, יום חדש, ושבוע חופש מהצבא!
תהנו מהפרק כמו שאני אהנה מהזמן החופשי שלי 😌

לאחר התהפכות ההן, בואה המתבקש של השגרה המנחמת הגיע.

היה את ראיין, למשל, שמערכת היחסים איתו הפכה ברורה, נוחה והדדית. הם למדו הרבה אחד על השני, וזכו בכך להכיר זה את זה ולרכוש, כל אחד מצידו, חבר חדש. וכפי שראיין הצהיר בהתחלה, אף דרמה. וזאת על אף שחלקו את הגוף שלהם זה עם זה באופן קבוע.
שניהם כמעט לא היו עם גברים אחרים, אלא רק זה עם זה, מה שהפך את מערכת היחסים שלהם לאינטימית יותר. כמובן שזוגיות איתו, הייתה מחוץ לתחום. וגם, מחוץ לטווח העניין של בארי.

ראיין הפך לחבר קרוב תוך זמן קצר.
הוא לימד אותו המון. ולא רק מבחינת יחסי מין, אלא מבחינת יחסי חברה גם כן. ראיין היה שונה מכל מי ומה שהכיר, והוא מצא עצמו מתרחק מהשכונה שלו. כלומר, בכל אופן לא יצא לו לפגוש את חבריו תדיר, וראיין פשוט היה שם כל הזמן. אז החיבור, אליו ואל החבר'ה שלו, היה מהיר. הוא הכיר כבר רבים מחבריו, וישן בביתו הרבה, לפעמים גם כמה לילות רצוף.
זה הרגיש כאילו הם שותפים, כאילו הם חברים טובים כבר שנים וכאם הוא מכיר אותו זמן רב. וכל זה רק בתוספת הקטנה הזו, של מה שהם עשו מעבר. אבל, כפי שראיין הוכיח את עצמו, הוא ידע להפריד מצויין בין זה לבין כל השאר.

באשר למשפחה שלו...
ובכן, לצערו הם התרחקו קמעה.
השם גבריאל לא עלה יותר, וזאת לאחר שכל בני הבית הבינו שעצם הזכרת השם שלו תוביל בשלב כלשהו למריבה חריפה. אז הם נמנעו מכך. לצערו, הם נמנעו גם משיחה כאשר זה לא היה ממש נחוץ.
אחיותיו גדלו מיום ליום, והוא אמנם היה גאה בהן, אך לא ידע כיצד לגשר על הפער שנוצר מאז עזב האח השני. הן ננעלו אפילו יותר בחדרן כששבו מהלימודים, ובארי עצמו נעלם יותר ויותר לראיין.
נו טוב, לפחות הן עדיין הקשיבו לו.
עם אביו, לעומת זאת, הוא בקושי החליף מילה. שניהם רצו, כמובן, אבל אף אחד מהם לא ידע איך להתחיל.

ואז היה תומאס.
לאחר השיחה המשעשעת של שניהם ברכב, חזר תומאס לסורו הפוצי והקריר.
מדי פעם אמנם יצא להם לדבר, לנהל שיחה קצרה על נושא סתמי כזה או אחר, אבל היא תמיד הייתה קצרה. תומאס תמיד מיהר.
עם זאת, אהב בארי לדבר איתו. הוא התרגל למעטה הקרירות שלו, התרגל לקשיחות ולגבות המורמות בזלזול האופייני שלו, ובשלב מסויים, מצא זאת אפילו מרענן.
כלומר, כן, מר קפלן לא היה הדוגמה הטובה ביותר לאיש שיחה מצטיין, וגם לא לאדם נעים ונוח. אבל בארי התרגל לכך, מפנים לאיטו שהוא פשוט כזה.

מדי פעם יצא לו לראות את תומאס משנה את הוויתו במאה שמונים מעלות, כמו שחקן מן המניין, בזמנים בהם לקוח חשוב התארח בביתו. לפתע הוא הפך נעים ואנושי, והכריזמה הטבעית שלו הפכה מכזו סמכותית, לכזו מושכת ומהפנטת מעצם הצורה בה תומאס הביע וביטא את הדברים.
הוא לא נהג לחייך הרבה, זה כן.
זה גרם לבארי לחשוב איזו גרסה הוא לובש בבתי המשפט.