כשגבריאל חזר לביתו, הוא חזר רועד ומבולבל. היה לו חתך עמוק על היד ומכה בעין שכנראה תהפוך מוגלתית. מפרקיו היו חבולים ועיניו הכהות בקושי יכלו להתמקד במשהו.
אלכס מיהרה אל אחיה. היא נטשה באחת את ספר הלימוד בו אחזה והתקרבה, זריזה ומבוהלת, אל אחיה הגדול. דאגה והיסטריה נמרחו על פניה והיא שאלה, "מה קרה?!"
גברי היה עסוק בשלו, "כלום, כלום איפה בארי?" ידיו היו מקופלות על בטנו וגבו שפוף.
"עובד," השיבה מיד, "גבריאל מה קרה?"
"למה לעזאזל הוא עובד בעשר בלילה?" רטן בקול חנוק ממאמץ, "איפה אבא?"
"אצל הייק. ופאול ישנה אצל חברה שלה."
לפתע גבריאל התקפל לגמרי, הוא נאנק בכאב ונפל על הרצפה. אלכס צרחה, "גבריאל!"
"תרגעי," התרה והתנשם במאמץ.
אלכס הייתה קילומטרים מרוגע כלשהו. היא צנחה לרצפה לצידו כשהבינה סוף סוף. כתם כהה ורטוב כבר התפשט בחולצתו הכהה. היא קיוותה לטעות כשהרימה את בד החולצה, על התנגדותו החלשה, וראתה את התחבושת המאולתרת שנכרכה סביב פצע שלא יכול היה להיות טוב.
היא התרוממה והתרחקה מאחיה הגדול בריצה מבוהלת, נוהרת אל הטלפון שלה שבחדר. היא התקשרה מייד לאמבולנס בבהלה הולכת וגוברת ומיד חזרה אל אחיה לראות לשלומו. היא הביטה בו בעת שעיניו הכהות הלכו והצטמצמו ככל שעפעפיו הלכו ונסגרו.
האמבולנס היה שם תוך שבע דקות ופינה אותה ואת גבריאל אל בית החולים.
בארי הגיע לבית החולים ברגע שנודע לו. אחראי המשמרת, ראיין שמו, נתן לו להשתחרר כאשר סיפר לו בארי בהיסטריה מה קרה. הוא עמד מול המיטה של אחיו הקטן וצפה בעיניים העצומות ובשינה העמוקה והשלווה שלו. אלכס עמדה לצידו, והוא שאל אותה מה קרה.
היא השיבה, "אין לי מושג," עפעפיה היו כבדים והיא פיהקה. השעה כבר הייתה שתיים עשרה בלילה ואחותו הקטנה נראתה תשושה, אבל נשארה בפנים בכל זאת. בשעה שתיים עשרה וחצי גבריאל התעורר.
הוא הביט באחיו הגדול לרגע אחד קצר לפני שהסיט את עיניו בבושה.
בארי ביקש מאלכס לצאת והיא יצאה ללא ויכוח.
"מה קרה גברי?"
גבריאל סירב להביט בו, "זה-זה כלום." הוא מלמל. "אם מישהו שואל עליי תגיד שאני חולה."
בארי התיישב ליד מיטתו. "למה אתה ממשיך להסתבך?"
גבריאל לא השיב.
האח הצעיר לא השיב.
"אני יודע שאני קשה איתך, אבל זה בגלל שאתה אח שלי הקטן. תחשוב שאלכס הייתה מתחילה להסתובב עם חבר'ה שעושים שטויות כמו החברים שלך, לא היית רותח?"
גברי חייך בנוקשות, "הייתי קובר אותם."
"ואני הייתי עוזר לך. אז תחשוב מה אני מרגיש שאתה נותן לעצמך להגרר איתם."
גבריאל עצם את עניו, "אני לא בחרתי בזה."
"אל תשקר לעצמך. אתה היחיד שבחר איך לחיות את החיים שלך."
"אתה נשמע כמו וולגר מוטיבציה מזדיין."
YOU ARE READING
צרות של עשירים (M×M)
Fanfiction~הושלם~ כאשר מר קפלן הביט בו, הוא הרגיש נמוך וקטן. אבל גם כאשר מר קפלן הביט בכל אדם אחר שנמנה עם המושג "בן אנוש", הוא נראה בעיניו נמוך וקטן. אז זה היה נסבל. בארי השתדל לאורך זמן רב לשנוא אותו, ובהתחלה, זה היה קל. למעשה, תומאס קפלן, עורך הדין המוכשר...
