צרות של עשירים (M×M)

14 | חמתו של אח גדול

האם אני אדם מדהים שמפרסם לכם יום אחרי יום? כן בהחלט 😌

ובנושא אחר:
טריגר:
הפרק מכיל אלימות.

מקווה שתהנו ❤️

.

מר קפלן נתן לו את העבודה. הוא התעורר בבוקר יום שבת, היום האהוב עליו בשבוע מפני שבו לא עבד, ונכח להודעה הבאה:

קיבלת את העבודה. מעכשיו המשכורת שלך היא חודשית. תבוא בשני בשבע.

אולם בארי חסר מצב הרוח אפילו לא חייך להודעה הזו, אלא שהוא סגר את הפלאפון שלו וקבר את ראשו הכואב בכרית. נזכר בקורות היום הקודם.
הוא הרים את ידו אל הלחי שלו, בעדינות העביר אצבע על העור האדום-סגול הנפוח. הוא החליק את האצבע מהלחי ואל שפתו השסועה ועצם את עינו השמאלית שסביבה היה עיגול כהה, שחור, ונפוח. 

כל מה שקרה אתמול גרם לו לחשוב בעיקר על אחיו הקטן, ועל ההבנה, שהוא כנראה הסתבך הרבה יותר משהוא חשב. אבל לא היה כואב לו בגללו, היה כואב לו בגלל עצמו ברגעים ההם, הגוף שלו היה שבור. אתמול היה כל כך גרוע.

זה התחיל באביו.

.

מר קרוסו חזר לביתם עם כעס בעיניו.

כשעה לאחר העימות הקל בין בארי לביו אחיותיו, ישב בארי בסלון כשהוא אוחז בפחית בירה. הוא החזיק בה כבר כמעט עשרים דקות שלמות, כשהיא פתוחה, אך הוא לגם ממנה בסך הכל לגימה אחת בודדה. הוא השתדל לא לחשוב על שום דבר, במיוחד לא על אחיו, כשדלת הבית נפתחה.

"איפה גברי?" שאל מנואל אביו כשנכנס פנימה.
בארי לא הרים את עיניו. "עזב."
"מה זאת אומרת עזב? מה עשית לו?"
הוא נאנח, "כלום."
האב התקרב אליו, עיניו חרושות הקמטים מצטמצמות ברוגז. "אז איפה הוא?"
הוא הרים את קולו, "אני לא פאקינג יודע, אוקיי?!"
מנואל לקח ממנו את פחית הבירה, גורם לחלק מתכולתה להשפך על מכנסיו, "אני רוצה לדעת איפה הבן שלי!"
בארי הביט על מכנסיו הרטובים מבירה, הוא הביט על אביו שכעס ודאגה התנוססו על פניו ועל אף זאת התרומם לעמידה מול האיש המזדקן. "אני גם רוצה לדעת, כדי שאני אוכל לבוא אליו ולספר לו כמה שהוא חרא של בן אדם-"

ואז הסטירה פגשה את לחיו.

"אל תדבר ככה על הבן שלי." מנואל החזיר את ידו אליו, בעיניו מתנוססים רגשות סוטרים.
בנו של מנואל הביט בו בהלם, הוא עקף אותו והתרחק ממנו. "כולכם כל כך שקועים בגבריאל שאין לכם מושג מה עובר עליי!"
"בארי אני רוצה לדעת איפה הוא."
"אני לא יודע. אין לי מושג. תתקשרו אליו ורדו ממני."
האב נותר לצד הספה, "הפלאפון שלו מנותק."
הוא לא רצה לדאוג בגללו, הוא לא רצה להשקיע עוד קמצוץ של מחשבה על האידיוט הזה. הוא החל ללכת לכיוון חדרו כשזרק אל אביו, "לא אכפת לי."
"הוא אח שלך!" מחה האב.