האם הגענו לפרק ארבעים? כן. הגענו לפרק ארבעים.
תודה לכם ❤️
נ''ב: שימו לב 🫀 שפרסמתי פרק גם אתמול בערב שלא תתלגו עליו בטעות, הוא ג׳וסי מאוד בשביל לדלג עליו.
.
לא היה לו מושג מדוע ליבו כאב כל כך בגלל הבחור הזה. לא היה לו מושג למה כולו נמלא עצב וקדרות חמורים כאלה. לא היה לו מושג, מדוע תומאס חדר עמוק אל ליבו והשאיר שם בור כל כך דוחה.
הכל נהרס. חייו פשוט הפכו תוהו ובוהו. כל מה שהיה נורמלי ורגיל, פשוט התפרק. כל ההרגלים שנוצרו ביותר מחצי השנה האחרונה, כל הזמן שעבר במחיצתם של אנשים אליהם התרגל. קודם ראיין, שיצא מחייו. ואז אחיו הצעיר שכנראה החיים שלו נהרסו לעד. והעבודה שלו. אין לו עבודה שוב. הוא איבד אותה. את שתיהן.
והכי נורא, המשקע האדיר בחזו, מפני שאיבד את מה שמעולם לא היה שלו. תומאס. הוא לא האמין שהניתוק מהבוס-פוץ שלו יכאיב כל כך. אבל הנה זה, רגש עז שמבעבע בתוכו ומשאיר אותו כאוב וריקני.
ועם כל זה, עם כל החרא שזה עתה התרחש, עליו לקום על הרגליים כדי להתחיל שוב מחדש. להתחיל שוב עבודה חדשה, ולהכיר אנשים חדשים. לנסות להבין איך הוא מנער מעצמו את תומאס במהירת האפשרית ושוכח ממנו לנצח. להתחיל הכל מחדש שוב. להתחיל מחדש ולכונן את ההבנה הנוראית הזו, שחיים בשביל עצמו רחוקים ממנו כמו הירח. שחלומות יכולים להכנס אל מכונת גריסה שמימית ולהתפזר מעל ראשו בעוד הוא יראה איך כל מי שהיה לו אכפת ממנו, פשוט ימשיך בחייו בלעדיו. ומה ישאר ממנו בסוף? טוב, כנראה שממנו תשאר טעות.
אולי היה מוטב לו היה מתאדה מהציוויליזציה ליותר מיומיים. אולי היה מוטב לו היה מתאדה לתמיד.
כעת, בכל אופן, הוא התמקד בכאב שתומאס השאיר, הכאב איתו לא ידע איך להתמודד.
הוא ישב במיטה שלו, ונתן הפעם לדמעות לזרום ממנו. הוא לא יבב. הוא לא ממש בכה. אלה היו רק דמעות שרצו לצאת החוצה, אז הוא נתן להן.
והוא ניסה לחשוב על זה ולהבין את זה ולקבל את זה ומה לא. תומאס והוא שונים מדי, בכל תחום ונושא. תומאס עשיר ומוצלח בעוד הוא אוחז חזק בקלישאה הדוחה הזו של הילד העני חסר היכולת. תומאס הוא גאה וחכם, הוא יפהפה ומדהים ולמרות שלעיתים קרובות הקשיחות שלו עשויה לצלוב את הרגשות שלך, עדיין אכפת לו. כי אם לא היה אכפת לו, הוא לא היה נוהג כפי שנהג. הוא לא היה משלם לו משכורת שלמה על חודש שלם אותו החסיר. הוא לא היה בא לבדוק לשלומו. וגם, תומאס יכול היה לנצל אותו בכל רגע. כי בארי היה נותן, כמו אז בחניון של בית החולים. אבל לא, הפוץ היה הוגן מספיק כדי להתייחס לסיטואציה ולא לאפשר לדבר להתרחש. אז בארי העריך אותו יותר בעבור כך, בעבור העזרה שהוא נתן ובעבור המוסר, הליעיתים קרובות מרגיז שלו, אך גם המוערך והאנושי. והוא לא חשב בכלל שכל הדברים שעשה תומאס התאמיו לו, לאישיות שלו, אז זה גרם לו להעריך אותו יותר.
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
צרות של עשירים (M×M)
Fanfiction~הושלם~ כאשר מר קפלן הביט בו, הוא הרגיש נמוך וקטן. אבל גם כאשר מר קפלן הביט בכל אדם אחר שנמנה עם המושג "בן אנוש", הוא נראה בעיניו נמוך וקטן. אז זה היה נסבל. בארי השתדל לאורך זמן רב לשנוא אותו, ובהתחלה, זה היה קל. למעשה, תומאס קפלן, עורך הדין המוכשר...
