כבר יומיים שלא יצאתי מהמרפאה אחרי שאחי וג'ון הביאו אותי הנה לא נתתי לאף אחד לבקר אותי, מיה היחידה שדיברה איתי אבל לא היה לי ברוב המקרים כוח לענות לה רוב הפצעים על הגוף שלי נעלמו כבר.
דפיקה נשמעה על הדלת, "מיה אני בסדר", קראתי לעבר הדלת אבל הדלת בכל זאת נפתחה אחי עמד שם הסתכלתי עליו רק לרגע והסטתי את מבטי לצד השני לא היה לי חשק לכלום.
"אני לא רוצה להפריע לך אבל חשבתי שכדי שנדבר", הוא אמר והתיישב על הכיסא שליד המיטה שלי לא עניתי לו לא ידעתי מה לומר לו.
"אולי פשוט נתחיל בלהכיר אני דריק", הוא שלח ידו קדימה לעברי שלחתי ידי לעברו והוא לחץ אותה חלש.
"ליה", עניתי לו בקול חלש, "ליה אני מצטער על התינוק שלך", הוא אמר בחמלה ודמעה ברחה מעיניי ניגבתי אותה במהירות וחיפשתי לשנות נושא, "אתה במסדר הכנפיים?".
"האמת שכן ובזכותך, אני הייתי תלמיד כאן לפני קרוב לעשרים שנה כשהכנפיים שלי התפרצו המדריכה שלי והמנהל שהיה כאן שמרו עליי מתחת לאף של כולם אף אחד לא ידע עליי חוץ ממסדר הכנפיים שהיה אחראי על המנהל שלי, מסדר הכנפיים הזמין אותי אליו ואחרי שהוא בחן שאני לא מסוכן הם נתנו לי ללכת לדרכי למרות שהם ביקשו שאשאר להיות חלק משומרי המסדר אבל ויתרתי הייתי במסע להבין מי אני ולמה אני ככה לפני חצי שנה הם קראו לי שוב לספר לי שיש עוד מישהי עם כנפיים כמו שלי ושלחו אותי להשגיח עלייך מרחוק שראיתי אותך ליד הר הגעש ידעתי שאת ואני מקורבים מאז הצטרפתי אליהם וניסיתי להבין את הקרבה הזאת גיליתי שלך ולי יש את אותו האבא והוא עדיין מסתובב בנינו".
אני מבולבלת לגמרי, "איך אתה יודע שהוא מסתובב ומי הוא בכלל?".
"אני יודע כי את אני ונטלי אנחנו לא היחידים ואבא שלנו הוא מלאך שנענש בחומרה ונשלח לגיהינום אבל ברח משם לכאן מאז הוא מסתובב בין בני האדם אף אחד לא מצליח לאתר אותו אפילו מסדר הכנפיים", הוא אמר בייאוש.
"אז יש עוד כמונו?", שאלתי מבטיה לעיניו מרגישה מול מראה מעוותת זה מוזר לנטלי אני לא דומה בכלל.
"יש לנו עוד אח, קטן ממני בארבע שנים איתרתי אותו לא מזמן הוא בקרוב יגיע הנה ועוד אח בערך בגילך שיגיע ללמוד כאן שנה הבאה כשאני אהיה המנהל, ככה מסדר הכנפיים החליט", הוא אמר בשקט את המילים האחרונות.
צחקתי בייאוש, "אלייך המנהלת התכוונה שתחליף אותה היא רדפה אחרי היא כמעט הרגה אותי והפילה את התינוק שלי בגללך כי היא ידעה שאתה תגיע לכאן להחליף אותה זה לא יאומן", אמרתי לו והדמעות זלגו להן.
"אני מצטער", הוא השפיל מבטו וקם מהכיסא לכיוון הדלת.
"אני מקווה שיום אחד תסלחי לי אני מאוד אשמח להכיר אותך אמיליה את הכי דומה לי מכל שאר האחים שלנו ביופי ובאופי את עברת דברים מטורפים את אמיצה חכמה וחזקה", הוא אמר ויצא מהחדר.
שוב הדמעות זלגו כמו נהר מעיניי הלוואי והייתי חזקה.