המחשבות על כל מה שקרה לאחרונה לא עזבו אותי הייתי בחדר שלי לבד כל אחרי הצהריים כשאדם סיים ללמוד הוא בא אליי לחדר אבל ראשי היה טרוד לא הצלחתי להקשיב לו כלל.
"אז תהיה בת זוג שלי?", אדם שאל לפתע קטע מחשבותיי.
"מה??", שאלתי בהפתעה, "שמעת משהו ממה שאמרתי עכשיו?", הוא שאל בהרמת גבה.
"סליחה הראש שלי לא כאן", בלשון המעטה, "הנשף השחור לבן מתקיים יום שישי הזה", הוא הסביר אבל עדיין לא עקבתי, "איזה נשף?".
"זה עוד איזה טקס שצריך לעבור, מלווים את כל החדשים ומקבלים אותם לקבוצה שלהם", הוא התחיל לקשקש אבל באמת שלא הבנתי או יותר נכון לא ניסיתי ולא עניין אותי איזה נשף מטומטם אדם הסתכל עליי עם הגומה היחידה שלו.
"את באמת לא כאן מה יש?", כל מה שקרה סתם ידאיג אותו אין טעם לערב אותו בבלגן עם בן וג'ון.
"סתם זה כלום", אמרתי בחיוך והוא נשק אותי נשיקה ארוכה רציתי את אדם אבל לא יכולתי, אותה התחושה שהייתה לי אחרי ששכבנו הבהילה אותי אדם תפס בשולי חולצתי עצרתי אותו במהירות.
"מה הקטע ליה את לא רוצה אותי?", הוא שאל במבט שהכאיב לי, "זה לא זה", אמרתי ואדם שתק חיכה לתשובה מספקת יותר.
"אני פשוט .. מצטערת".
אדם קם מהמיטה שלי ויצא מהחדר בטריקת דלת ישבתי כמה דקות בשקט, מה עשית מטומטמת לא מספיק בן וג'ון עכשיו את הורסת את הדבר היחיד שיציב כאן?
לקחתי את הרגליים שלי ויצאתי החוצה מקווה לתפוס את אדם, השמש התחילה לשקוע צעדתי אל עבר מגורי הבנים אבל לצערי נתקלתי בג'ון.
ניסיתי להתחמק ממנו אבל הוא תפס בידי, "מזל טוב", הוא אמר, "מה?", שאלתי אותו מבולבלת כשהוא לא עוזב את ידי.
"שכחת שאנחנו מחוברים? אני יכול להרגיש את רגשות האשמה שלך ילדה, אני דווקא שמח שהוא הראשון שלך ככה שתהיה איתי תגלי שהוא לא שווה כלום החבר הקטן שלך", ג'ון אמר בחוצפה !
משכתי את ידי ממנו וניסיתי לעקוף אותו, "אל תיגע בי", צעקתי אליו ומשכתי כמה מבטים לעברנו.
ג'ון התקרב במבט כועס והתכופף אליי, "ילדה תירגעי אני חיפשתי אותך כי גיליתי משהו".
נשמתי עמוק, מנסה לאסוף מספיק כוחות להתמודד עם משהו חדש, "מה גילת ?", שאלתי ועל פניו הופיע חיוך שהייתי שמחה למחוק.
ג'ון התחיל להתקדם אל עבר בית הספר ואני בעקבותיו עברנו בין המסדרונות עד שהגענו לספריה עוברים בין ספרים שהדיפו ריח ישן.
ג'ון לפתע נעמוד מול הקיר שבסוף הספרייה ודחף אותו עד שנפתח כמו דלת, מאחורי אותה דלת הופיעה עוד ספרייה אבל קטנה בהרבה חשוכה וישנה יותר.
"מה כל זה?", שאלתי וג'ון סימן לי לשבת באחד השולחנות.
"כל ההיסטוריה והספרות שלנו כל מה שיכול לתאר או אפילו סתם פנטזיה של בן אדם עלינו ועל מלאכים ושדים הכול נמצא באגף הזה", ג'ון הסביר לי והניח מולי ספר ישן.
"חיפשתי משהו שיכול להסביר לי את הכנפיים שלך ונתקלתי בסיפור הזה על מלאך שירד אלינו ולא חזר חזרה כמו שאר האבות שלנו אלא גורש לחיות בין בני האדם", הוא פתח את הספר מולי.
"אז?", שאלתי והחזקתי את הספר בשני ידי מתחילה לקרוא אותו עמוד בקפידה, "בהמשך הסיפור מסופר על זה שהוא מביא גם חורבן לארץ ומשם נשלח לגיהינום" ג'ון אמר וזה אותו עמוד שקראתי.
מישהו שהיה גם בגן עדן וגם בגיהינום? יכול להיות שבאמת בגלל זה הכנפיים שלי הם גם וגם, "זה הגיוני קצת יותר".
"רק קצת כי אם הוא אכן היה בגיהינום זה אומר שהוא גם עלה ממנו חזרה לכאן בשביל להיות עם אימא שלך אבל מעולם לא היה שום תיעוד על מישהו שטיול לו ככה בין העולמות אם היה מישהו כזה סביר להניח שהיינו שומעים עליו", ג'ון אמר בייאוש המשכתי לדפדף באותו ספר.
"יכול להיות שיש לזה תיעוד אבל לא מצאת?", ג'ון לא ענה לי הרמתי מבטי אליו והוא העביר ידיו בשער השחור שלו בדאגה.
"יכול להיות שיש לזה תיעוד, יש עוד ספריה קטנה מאחורי המשרד של המנהלת יש שם כל מיני ספרי היסטוריה ודברים שהיא שומרת עליהם חפצים יקרים".
"והיא פשוט מחביאה אצלה את כל הידע הזה?", אם המנהלת יודעת את העתיד למה שהיא תתאמץ להחביא את העבר?
"אני ניסיתי לבקש ממנה גישה אל הספרים אבל היא סירבה, אני חושב שאוכל להגיע אלייהם בכול זאת", ג'ון אמר.
אני נשבעת שהוא חתיכת אידיוט אבל יכול להיות שבכל הדרכים המעוותות שלו הוא באמת מנסה לעזור.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
