ג'ון נשען עליי נגררנו כמו שני פצועים שיוצאים מקו האש, "אני לא מבינה למה אתה חושב שזאת המנהלת?", שאלתי אותו שהרוח הקרה של הלילה מצליפה בנו בזמן שאנחנו מתרחקים מהמרפאה.
"הדירה שבה הם החזיקו אתכן היא של המנהלת, היא היחידה שמספיק חזקה לזמן שדים, לשחק במוחם של אנשים כמו בן, היחידה שהיה לה אדמה לכדורים באקדח שכמעט הרגו אותך ואת אדם", הוא התנשף בכבדות.
"ג'ון בבקשה תעצור אתה עם כתף פצועה ואני עייפה מהכדורים אין לנו לאן לברוח", התחננתי בפניו אבל הוא לא עצר עד שהגענו למגורי המדריכים.
עלינו בשקט ככל שניתן עד שהגענו לחדר שלו, "אם זאת המנהלת אז שום מקום לא בטוח גם לא החדר שלך", לחשתי לג'ון עזרתי לו להתיישב על המיטה שלו.
"מתחת לשולחן שלי הוא תפוס שם תביאי לי אותו", ג'ון ביקש אבל הוא לא היה מובן כלל, ניגשת אל השולחן שלו והתכופפתי, מתחתיו היה אקדח.
משכתי את האקדח והחזקתי אותו בידי זה הזכיר לי את הבחור בו יריתי, "ג'ון למה יש לך את זה?", ג'ון כל כך חזק למה הוא צריך אקדח?
"לצורכי הגנה, החדר הזה הוא לא מקום בטוח אבל הוא יקנה לנו זמן כשהיא תגיע למרפאה ותראה שאנחנו לא שם", ג'ון שלח יד קדימה הוא משך אותי אליו לוקח ממני את האקדח ומניח אותו מתחת למיטה.
"בואי אנחנו צריכים לנוח", הוא נכנס מתחת לפוך והרים את השמיכה שלו שלחתי יד לשרשרת של אדם שעדיין הייתה על צווארי שיחקתי בה.
"אני לא אעשה כלום אני מבטיח", הוא אמר בחצי חיוך ואני נכנסתי מתחת לפוך ג'ון ניצמד אליי וחיבק אותי צמוד, שקרן מסריח.
"אבל זה שאני לא עושה כלום זה כי אני לא יכול ולא כי אני לא רוצה", הוא לחש לי לאוזן הייתי מעיפה אותו לאחור אבל נראה לי שהוא מספיק פצוע כבר וזה היה קל להירדם בין הזרועות של ג'ון אני מודה זה הרגיש נכון.
התעוררתי בזרועותיו הסתכלתי עליו על כמה הוא היה רגוע ליטפתי את פניו הזזתי קבוצת שערות פרועות ושחורות מהמצח שלו, בזמן אחר במקום אחר היינו יכולים להיות טובים יחד אני יודעת את זה.
קמתי מהמיטה לשירותים, ג'ון התעורר מהתזוזה והרעש, "מה השעה?", הוא שאל מתיישב על המיטה בכבדות ובגניחות של כאב.
"שבע בבוקר", הסתכלתי על השעון בחדר שלו כשיצאתי מהשירותים, "אני לא מבינה את זה למה שהמנהלת תרצה להרוג אותי?".
ג'ון העביר ידו בשערו השחור היה אפשר לראות שעוד כואב לו.
"אני לא יודע אבל שמעתי שיש עלייה לחץ ממועצת הכנפיים", הוא אמר ואני ממש השתדלתי שלא לצחוק בקול, "מועצת הכנפיים?".
"המנהלים, זקני השבט הם אומרים שהיא לא מצליחה להחזיק את בית הספר כראוי אחרי כל מה שקרה אבל היא בחיים לא תוותר על הכוח והמעמד של התפקיד הזה".
דפיקה נשמעה בדלת קטעה את דבריו של ג'ון הוא סימן לי לגשת לפתוח והתכופף אל האקדח שלו.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
