נמשכתי לפתע לאחור בפראות מישהו תפס בי חזק וכיסה את פי מנע ממני מלצרוח, הוא גרר אותי חזרה לפנימייה.
ניסיתי להיאבק בו הוא גרר אותי בכוח לאחד החדרים דחף אותי לתוכו ונעל אחריו את הדלת, התרחקתי ממנו במהירות, "מה זה היה ?".
"משהו שלא היית אמורה לראות", ג'ון ענה באדישות בחיים לא הייתי מבוהלת ככה מה הם עשו לנערה המסכנה הזאת?
"תקשיבי אני יודע שאת די היסטרית אבל הכול בסדר זה קורה לכולם כאן", ג'ון אמר לפתע והעביר בי צמרמורת מטורפת.
"לכולם זה קורה?", ניסיתי לעקוף אותו לברוח מכאן כמה שיותר רחוק לעשות משהו אבל הוא חסם לי את הדרך.
"תירגעי ילדה", ג'ון דרש בקול מאיים מזכיר לי את הימים הראשונים שהכרתי אותו.
"איך אני יכולה?", צעקתי את נשמתי עליו ונשענתי על הקיר מאחוריי הרגשתי את כל האוויר נעלם לי.
"ילדה תקשיבי רגע", ג'ון התחיל להתקרב קרוב מידי אליי מנסה להרגיע אותי, "עזוב אותי", דרשתי והוא רק התקרב יותר.
ניסיתי לדחוף אותו ממני והוא תפס את ידי חזק, "ילדה", הוא ניסה למנוע ממני מלהיאבק.
שחררתי את ידי ממנו ודחפתי אותו חזק, ג'ון נפל לאחור, האדרנלין שלי היה בשמיים אם הצלחתי להפיל אחד כמו ג'ון על התחת אבל הוא רק חייך.
"כמה שאת חזקה רק מוכיח שזה יקרה גם לך", הוא אמר, החלקתי על הקיר עד שהתחת שלי פגע ברצפה.
ג'ון התיישב מולי על ברכיו, "ילדה תקשיבי לי רגע אני יכול לקחת ממך את הזיכרון הזה אבל אני לא רוצה אני יודע שאת גם כזאת", הוא אמר אבל אני לא הצלחתי לעכל את המידע.
"כזאת מה ?? מוטציה שמוציאה דברים מהגב ?", צעקתי עליו והוא צחק צחוק קטן.
"להעליב עכשיו או אחר כך ?", הוא שאל בציניות שלא אפיינה אותו כלל הוא נעמד על רגליו והסתובב.
ג'ון פשט את חולצתו וחשף שני צלקות גדולות על הגב, זה אותן צלקות כמו שהיו לאותה נערה הצלקות החלו להיפתח לאט מתוכם יצאו נוצות שחורות.
מה לכול הרוחות !?
זוג כנפיים גדולות ושחורות הופיעו על גבו של ג'ון לא האמנתי למראה עניי.
ג'ון הסתובב לאט, עניו הירקות פגשו בשלי הוא התקרב אליי, "אל תיגע בי", עצרתי אותו מלהתקרב יותר קרוב.
ג'ון הרים ידיו באוויר ונעצר, "לא מתקרב, מבטיח", ישבתי ככה כמה דקות בהן אני רק סורקת שוב ושוב את הכנפיים הענקיות שעל גבו תוהה מה לכל הרוחות שמו לי בשתייה ואיך אני מתעוררת מהסיוט הזה.
"מה אתה ?", הסתכלתי עליו והוא חייך, "אני את בר לב אדם וכל מי שכאן אנחנו הילדים של בני נפילים".
"מה ?", שאלתי מנערת את הראש שלי מסרבת להאמין, "האבות שלנו, אבא שלי שלך של כולנו הם מלאכים שירדו מהשמיים או שדים שעלו מהגיהינום לבשו צורתם של בני אדם והזדווגו עם בנות אנוש עם האימהות שלנו", הוא אמר בכזאת פשטות.
"אמיליה", ג'ון אמר ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה ששמעתי אותו קורא בשמי ולא קורא לי ילדה, "את חצי מלאך חצי אנושית", הוא ניסה להסביר בפשטות.
"אני מלאך ?", שאלתי ולא יכולתי שלא לצחוק.
"או שד זה תלוי בצבע של הכנפיים שלך ככה יודעים", הוא דיבר ברצינות, "כולנו ילדים שהאבות שלהם עזבו אותם", הוא העביר ידיו בשערו השחור.
לא ! אני מסרבת להאמין לכל זה ..
"רק תחשבי על זה קצת ילדה על כל מה שקרה, זאת את, העוצמה שבך היא שהרגה את המוכר האקדח הופנה אלייך לא לבן אבל את לא מודעת לעצמך אז כל הגוף כאב לך".
זיכרון קטן הופיע לפתע במוחי ראיתי את ידו של המוכר עם האקדח מופנה כלפיי מאיים על בן שאם הוא לא יצא הוא ירה בי.
הסתכלתי על ג'ון בהפתעה והוא חייך, "אל תגידי לי שאת לא רואה את הכנפיים שלך מאחורייך ? את הצלליות שלהם", כל הפעמים שהייתי במקלחת וחשבתי שמישהו עומד מאחוריי.
"כאבי גב מטורפים שהרגשת כל פעם שהתעצבנת באמת", הוא המשיך מזכיר לי אותו ערב, שהוא העיר אותי ולא יכולתי להירדם מרוב כאבי הגב.
"זה הכנפיים שלך, הן רוצות לצאת ילדה את אחת מאתנו".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
