"את בטוחה שאת לא צריכה עזרה?", לב הסתכלה בדאגה על הכתף שלי.
"זה בסדר לכי לפני שתאחרי", אמרתי ללב היא הרימה את התיק שלה ויצאה מהחדר.
לקח לי קצת יותר זמן להתלבש כשהכתף שלי עוד כואבת וגם ככה לא היה למה למהר אדם עדיין במרפאה ככה שלא אראה אותו הבוקר מול חדר האוכל.
דלת החדר נפתחה לפתע ג'ון נכנס לחדר הוא טרק את הדלת התקרב לעברי במהירות פסעתי צעד לאחור ונתקעתי בקיר.
ג'ון נצמד אליי ותפס בשני ידיי, "את נורמלית? למה סיפרת לבן עלייך?", הוא צעק עליי אוחז חזק בידיי מזיז לי את הכתף לאחור ומותח את התפרים, "ג'ון אתה מכאיב לי".
הוא עזב את ידיי והסתובב, "את לא מבינה כמה אנחנו עמוק בבוץ בגללך", ג'ון לא התנהג כמו עצמו הוא היה לחוץ אבל אני לא מאמינה שזה בגלל בן.
"סיפרת למישהו משהו על מה שקרה בנינו?", הוא שאל לפתע, "לא למה?", שאלתי שאני מניחה את אצבעותיי על הכתף שלי בודקת את התפרים.
"יחסים בין מדרכים לתלמידים אסורים, המנהלת שאלה אותי עלייך זה עלול להיגמר בסילוק של אחד מאתנו", המבט הדואג שלו הופיע על פניו אבל הייתה לי ההרגשה שג'ון לא דאג שיסלקו אותו.
"אני עם אדם ככה או ככה אין לך ממה לחשוש", אמרתי וג'ון צחק הוא חזר לעמוד צמוד אליי כשאני עוד דבוקה עם גבי לקיר הוא שלח ידו קדימה הניח אותה על הפנים שלי וליטף את הלחי שלי עם האגודל שלו.
"רק שאת אתו אני חושש באמת", הוא לחש לעברי ונצמד רק עוד טיפה מספיק בשביל שארגיש את הנשימה שלו על השפתיים שלי.
"תפסיק", השפלתי מבטי ג'ון התנשם עמוק, "לכי ללימודים", הוא אמר והתרחק ממני לכיוון הדלת.
"לאיפה לקחתם את בן?", עצרתי את ג'ון הוא הסתובב אליי וחייך חצי חיוך, "לא לבן הייתי דואג במקומך", הוא אמר ויצא מהחדר.
על מה הוא מדבר? קרה משהו לאדם? בגלל זה הוא חושש שאני והוא ניתפס?
לבשתי במהירות את הנעליים שלי ורצתי למרפאה מנסה להתאפק לא לבכות מהמחשבות שהופיעו במוחי, הגעתי לחדר של אדם במהירות הוא שכב על המיטה מחוסר הכרה הוא היה חיוור וטיפות של זעה היו על המצח שלו.
"אדם", התקרבתי אליו התיישבתי לצדו על המיטה וליטפתי את פניו הוא לא התעורר, זה לא נראה טוב.
"אמיליה יקרה מה את עושה כאן?", המנהלת עמדה בדלת היא פסעה לתוך החדר על עקביה.
"את ואדם קרובים?", היא שאלה, "הוא החבר שלי", אמרתי בחיוך כואב ולטיפתי את ידו.
"אמיליה אני חייבת להיות כנה אתך את הכדור שירו לך בכתף היה קל להוציא ואת האדמה שהייתה בו, אצל אצל אדם זה יותר מסובך הכדור יצא אבל האדמה מתפשטת לו בדם".
היא הניחה את היד שלה בעדינות על הכתף שלי בדאגה.
לחצתי את ידו של אדם חזק, "יש מה לעשות?", הרמתי מבטי אליה התאפקתי שלא לבכות.
"יש משהו אחד שאפשר לעשות אפשר להביא את אותה האדמה אני אוכל להכין ממנה נוגדן אבל קשה להשיג את האדמה הזאת כשהיא מחלישה אותנו", היא אמרה ואני לא יכולתי שלא לחייך ולנצל את המצב לטובתי.
"ומה עם מישהו שהוא לא אחד מאתנו?".
VOCÊ ESTÁ LENDO
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasia"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
