התעוררתי מוקדם מהשעון המעורר של אדם ואם יש משהו שכבר למדתי זה שאדם לא מתעורר מהשעון הזה בקלות.
נישקתי את הלחי שלו ויצאתי מהמיטה ומהחיבוק החם שלו עדיף שיראו אותי בבוקר במגורי הבנות ולא בחדר שלו.
יצאתי ממגורי הבנים כשג'ון עומד בכניסה כאילו חיכה לי שם כל הלילה, התקדמתי ישר לעברו ידעתי שאין טעם לנסות אפילו להתחמק ממנו.
"מה עושים?" שאלתי בלי הקדמות מיותרות הוא שילב ידיו במבט מאיים.
"בעיקרון אני צריך ללמד אותך להסביר לך על ההיסטוריה החוקים העולם שלנו אבל מכיוון שהלחץ ירד ממך והמנהלת בטוחה שזו סתם טעות אחרי שהיא בחנה אותך, אותי יותר מעניין לדעת איך זה הגיוני שאת גם וגם", הוא אמר אבל לא הבנתי מילה.
"אז מה עושים?", שאלתי שוב באדישות.
"בא לך לחזור קצת הביתה?", הוא שאל בחיוך ואני הייתי מופתעת בטירוף, "אתה צוחק נכון? מתי יוצאים?", חיוך מטורף עלה פניי.
"אפשר עכשיו, לכי תתארגני אפגוש אותך בשער", ג'ון אמר ואני לא בזבזתי רגע אחד חזרתי במהירות לחדר של אדם אבל הוא לא היה שם אז השארתי לו פתק קטן על המיטה.
אני רק מקווה שהוא לא יכעס שאני נוסעת עם ג'ון לבד.
*
"אני לא מאמינה שאני חוזרת הביתה", הסתכלתי על הנוף המתחלף בדרך הביתה, "זה רק לכמה שעות ילדה שלא תנסי לברוח, למרות שלא תצליחי לא עכשיו שאנחנו מחוברים".
הסתכלתי על ג'ון עניו התחבאו מאחורי משקפיי שמש שחורות, "מה הקטע של המלווה והחיבור הזה שאתם מדברים עליו?", יותר מידי דברים לא מובנים לי.
"לכל אחד מהתלמידים יש מלווה מישהו שמחובר אליו נפשית ופיזית הגוף המחשבות הנפש שלך לא הייתה שורדת שנייה אחת אם לא הייתי מחובר אלייך אני פיזית לקחתי מהמעמסה הזאת, כל כאב שהיה לך אחר כך הרגשתי כל מצב רוח שיש לך אני מרגיש גם אם אי פעם תהיה בסכנה אני ארגיש את זה ישר".
ג'ון הסתכל עליי הייתי קשובה וזה קצת עניין אותי אז הוא המשיך.
"לא כל אחד יכול להיות מלווה ולעמוד בזה אתה צריך להתעלות על עצמך להיות קצת יותר חזק, וזה לא מזיק אם לקחת משהו בירושה חוץ מהכנפיים", ג'ון חייך חיוך מתנשא חיוך שאתו הוא אוהב להתגרות באדם.
"מה הכוונה?", מה עוד כבר לקחנו מהם חוץ מזוג כנפיים פסיכיות וכוחות פיזיים מטורפים?
"לרוב המדריכים יש יכולות, משהו מיוחד שהם הצליחו להגיע אליו חוץ מהכוח והכנפיים, לי יש את היכולת לשחק בזיכרון אני יכול לראות כל זיכרון ולמחוק כל זיכרון בעזרת הנוצות שלי".
"מחקת לי אי פעם את הזיכרון?", זה גרם לי לחשוב ושאלתי מבלי לחשוב ג'ון ענה בכעס שלא.
"לקחת פעם למישהו זיכרון?", שאלתי וג'ון להפתעתי שתק, "למישהו שאני מכירה?", שאלתי וג'ון סיפר לי את הדבר האחרון שיכולתי לחשוב עליו.
"לאדם, אני הייתי המלווה שלו ומשהו קרה משהו שניסיתי לחסוך ממנו אז לקחתי את הזיכרון הזה והוא האשים אותי שלקחתי לו יותר מהזיכרונות אז הוא ניתק בנינו את החיבור".
ג'ון היה המלווה של אדם?? לזה לא ציפיתי.
"מה הכוונה ניתק את החיבור?".
"אני כבר לא המלווה שלו ובדרך כלל זה חיבור שנמשך שנים עד שמתרגלים אבל אדם בטוח שהוא חזק מספיק לעמוד בזה לבד".
אבל למה שאדם יעשה דבר כזה?
"ואפשר לשבור את החיבור הזה סתם ככה?", שאלתי וג'ון צחק לעצמו, "אל תכניסי לעצמך רעיונות לראש".
נראה שהקשר בין ג'ון לאדם מסובך יותר משחשבתי ואני כמו טיפשה חשבתי שהם רבים בגללי אבל מסתבר שזאת שנאה שהתחילה הרבה לפני שבכלל הכרתי מישהו מהם.
"מה היכולות של שאר המדריכים?".
"הנוצות מהמרפאה אלה הנוצות של של רון יש להם יכולת ריפוי רון הוא גם המדריך של דן וקים יכולה לשלוט ברגשות של אחרים", ג'ון אמר ולא יכולתי שלא לנחש, "היא המדריכה של בר?".
"וגם של לב ואם להודות על האמת גם ללב יש עתיד בתור מלווה, היא יכולה לראות הילות כמו חוש שישי בגלל זה התעקשתי להכניס אותך לחדר שלה", הוא סיפר.
"מה עם המנהלת?", שאלתי.
"המנהלת היא יכולה לראות את העתיד".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
