יצאתי מהמרפאה כשכולם היו בבית הספר לא רציתי להיתקל באף אחד אבל זה לא ממש עזר נעצרתי כשראיתי על השביל מולי את אדם, הוא נעצר גם כשהבחין בי לרגע ואז חזר להתקדם וחולף על פני מבלי לומר מילה.
"אדם", קראתי לו והוא נעצר עם הגב אליי ולא זז לא הביט בי.
"את יודעת ליה שהמנהלת סיפרה לנו את האמת על ג'ון הזיכרונות חזרו אליי נזכרתי שנפגשו פעם ראשונה סתם שני ילדים רגילים בלי כנפיים או בעיות וראיתי את פנייך שם במסיבה וזה גרם לי סוף סוף להבין למה התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך כאן", הוא אמר והסתובב אליי.
"אבל אז הבנתי שזה לא משנה כמה אהבתי אותך היה לך אשכרה ילד בבטן ממישהו אחר במקום לחכות לתת לי הזדמנות לאהוב אותך ובזמן הנכון גם לגדל אתך את הילד שלי ושלך את שברת לי את הלב וכל האהבה שהייתה לי לתת לך נעלמה", אדם אמר בטון קשוח ואני הרגשתי כאילו מישהו מכניס לי יד לחזה ומועך לי את הלב.
"אני בחיים לא אשכח את כל מה שהיה בנינו ואת כל מה שעשית בשבילי אבל ליה זה נגמר בנינו".
רציתי להגיב להתנצל לצרוח לרוץ אליו להתנצל שוב אבל פגעתי בו מספיק והגיע הזמן לתת לו להחלים גם במחיר של לאבד אותו, עמדתי מולו הסתכלתי עליו בעיניים דומעות אדם התנשף בייאוש והסתובב חזרה לדרכו.
רציתי במהירות לחדר שלי סוגרת אחרי את הדלת נופלת לרצפה ובוכה ומתייפחת בטירוף מרגישה מטומטמת ופגועה, לא הצלחתי להירגע במשך דקות ארוכות רק ישבתי על הרצפה ובכיתי אני מרגישה כמו סמרטוט.
לב נכנסה לחדר אחרי כמה דקות לא הרמתי מבטי אליה והיא לא אמרה מילה רק התיישבה על הברכיים שלה מולי וחיבקה אותי חזק.
*
הסתובבתי כמו רוח רפאים באותו יום לא הצלחתי לתפקד לא דיברתי עם אף אחד ושהיום נגמר גם לא הצלחתי להירדם.
העפתי את השמיכה ממני נעלתי את נעליי הספורט שלי ויצאתי החוצה השעה הייתה מאוחרת רוח קרה נשבה רק פנסים האירו את המקום, כולם כבר ישנו.
התהלכתי בלי הפסקה מנסה להרגיע את המחשבות ולעייף את הגוף אבל נראה שזה רק עורר אותי יותר הלכתי ליד בנייני ההנהלה נעצרתי במקומי שראיתי שני גברים עומדים מתחת לבניין.
התקדמתי לעברם מספיק קרוב בשביל לראות מי אלה אבל לא מספיק קרוב בשביל שהם יראו אותי.
אלה היו אחי וג'ון נראה שהם דיברו על משהו רציני, ג'ון העביר ידו בשערו כמו שעשה תמיד שהיה לחוץ הם המשיכו לדבר עוד קצת ואז אחי שלח ידו קדימה ג'ון לחץ את ידו והלך משם.
אחי נשאר לעמוד מתחת לבניין התקרבתי אליו הוא חייך אליי כשראה אותי ונמתח, "אמיליה מה את עושה ערה בשעה כזו?".
"על מה אתה וג'ון דיברתם?".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
