לא הצלחתי להירדם אפילו לרגע אחד, כל הלילה הסתובבתי במיטה בלי הפסקה, איך אספר לו?
הייתי עייפה ולא הצלחתי לתפקד גם כשיום הלימודים התחיל, הראש שלי היה מלא בשאלות וחששות כל היום התחמקתי מג'ון ואדם.
אני עוד לא תופסת שזה קרה לי, לפחות הצלחתי לעבור את יום הלימודים בשקט ומשם ברחתי ישר לחדר רציתי להתרסק על המיטה להיבלע לתוכה ולא לצאת אבל שוב פתק הופיע על הכרית שלי.
'את מתכוונת לספר לו או שאני אעשה את זה?'
הלב שלי התכווץ רציתי במהירות לארון הוצאתי את כל הבגדים שלי בפראות מחפשת את המכתב עם תוצאות הבדיקה אבל הוא נעלם
זה לא קורה לי, זה לא קורה לי!!
איך מישהו יכול היה לדעת שהמכתב כאן? אני אמות אם הוא ידע שהוא האבא מה אעשה אני חייבת לגלות מי זה ששולח לי את הפתקים האלה התיישבתי על הרצפה מיואשת.
לב נכנסה לחדר עיניה נפתחו לרווחה שראתה אותי באמצע החדר ושהבגדים שלי מפוזרים סביבי, "מה קרה כאן?", היא שאלה בבהלה היה נראה כאילו פרצו לנו לחדר.
"סתם אני מחפשת מה ללבוש אני ואדם חוגגים חצי שנה".
ניסיתי לאלתר איזה שקר אבל לב לא קנתה את זה, הייתי באמת אמורה לחגוג עם אדם אבל בחיים לא הייתי הופכת בהיסטריה כזאת את הארון שלי קמתי מהרצפה והתחלתי להחזיר את הבגדים שלי לארון.
"אמיליה הכול בסדר אתך? לאחרונה את ממש לא אתנו, קרה משהו?", לב הניחה את תיק הגב שלה בצד ועזרה לי להרים את כל הבגדים, "אני סתם לא מוצאת את עצמי".
זה לא היה שקר בכלל דחפתי הכול חזרה לארון והתיישבתי בכבדות על המיטה של נטלי מאחורי.
משהו נפל מהמיטה שלה התכופפתי להרים וזאת הייתה חתיכת דף זהה בדיוק לפתקים שקיבלתי עם אותה מסגרת שחורה סביב האותיות.
זאת נטלי? זה הגיוני, אולי היא מצאה את הבדיקה היא היחידה כאן בחדר שיכולה לגעת לי בארון והיא הייתה בשער ביום בו הם הגיעו, "זאת היא", קמתי מהמיטה שלה במהירות.
"מה קרה?", לב שאלה אבל אני יצאתי מהחדר במהירות ועצבים, "אמיליה מה קורה?", לב עקבה אחרי.
אני לא מאמינה שזאת היא, בת זונה אני אהרוג אותה! הגוף שלי רתח מעצבים רק חיפשתי אותה רציתי לתלוש לה את הכנפיים המסריחות מהגב שתעוף מכאן.
נטלי עמדה באמצע המדשאה יחד עם תום התקדמתי אליה במהירות הכעס רתח בי.
הכנפיים שלי התפרצו בעצמה שהבהילו תלמידים בודדים שישבו לא רחוק משם.
נטלי הסתכלה עליי ועל הכנפיים שלי בהפתעה הגעתי עד אליה ודחפתי אותה חזק כל כך שהיא עפה כמה מטרים באוויר ונחתה על הגב.
"את חושבת שאת יכולה לאיים עליי?", צרחתי לעברה והיא התפתלה על האדמה טום רץ מהמקום.
"אמיליה מה את עושה?", לב צעקה מאחור אבל הגוף שלי רותח מעצבים והתעלמתי ממנה.
נטלי קמה מהרצפה התקדמתי אליה במהירות שלא ידעתי שקיימת בי והורדתי לה אגרוף לפרצוף והיא נפלה שוב על הרצפה.
"מה את רוצה ממני חתיכת משוגעת?", היא צרחה יורקת דם על האדמה אבל לא הרגשתי חמלה כלפיה.
יד תפסה בי לפתע משכה אותי בכוח מטורף עפתי לאחור בפראות עד שנתקעתי באחד העצים שכמעט נתלש משורשיו מעוצמת הפגיעה שלי בו.
הראש שלי חטף מכה איומה והסתחרר הרמתי מבטי זה היה ג'ון הכנפיים השחורות שלו היו פרוסות לצדדים הוא עמד לצדו של טום.
קמתי מהרצפה הכעס בי נרגע והכנפיים שלי חזרו חזרה פנימה ישרתי מבטי עם ג'ון הוא רתח מכעס.
"מה לכל הרוחות את חושבת שאת עושה?".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
