"אדם אני אומרת לך אני ראיתי את אחי הוא היה דומה לי, היא לא דומה לי בשום צורה אין מצב זה לא הגיוני שאני אחותה או שאנחנו אותו דבר".
הסתובבתי בחדר הלוך ושוב, אדם ישב על המיטה שלו לא מצליח להרגיע אותי, "אז יש לך הסבר אחר איך הכנפיים שלכן אותו הדבר?".
"אולי יש כמה כאלה שטיילו בין העולמות? אני לא יודעת ואני לא מבינה למה דווקא ג'ון המלווה שלה?", המשפט האחרון נפלט ממני ללא כוונה.
"למה זה מפריע לך?", אדם שאל בכעס, "זה לא", התיישבתי בכבודות על המיטה לצדו.
"אני חושב שגם אם זה מבלבל אותך את היחידה כרגע שיכולה להבין אותה, היא צריכה אותך", אדם ליטף אותי אולי היה משהו בדבריו דפיקה נשמעה על הדלת שמיד נפתחה רון עמד בפתח והסתכל עלינו בכעס.
"המנהלת מחפשת אותך ולהזכירך מגורים הבנים הם מחוץ לתחום", כבר שמעתי את זה יותר מידי פעמים.
רון ליווה אותי עד לחדר המנהלת, ג'ון עמד מאחורי השולחן לצידה של המנהלת ונטלי ישבה על אחד הכיסאות.
"חיכינו לך יקירה שבי", המנהלת פנתה אליי בחיוך התמים שלה התיישבתי לצידה של נטלי והמנהלת המשיכה בדבריה.
"זה מצב שכמעט ולא הגיוני כלל, אפילו בעולם שלנו, מילא את אמיליה יקירתי אבל גם נטלי היקרה, שתיכן עם כנפיים מיוחדות כל כך אנחנו נצטרך לברר את זה".
וככה זה היה כל היום שיחות עם המנהלת בירורים על העבר שלי ושל נטלי וכמו שכבר ידעתי לא היה בנינו שום דבר משותף אז מי אמר שאבא משותף היה לנו?
היום הזה היה מתיש המנהלת כבר שחררה אותנו אבל ג'ון התעקש שאני ונטלי נישב לדבר.
"לא", אמרתי בכעס וקמתי ממקומי, "שבי", ג'ון הניח את ידו על כתפי והושיב אותי בחזרה מול נטלי היא גלגלה עיניים וזה עצבן אותי.
"לא", קמתי שוב ממקומי וג'ון שוב הושיב אותי בכוח, בן זונה הוא הכאיב לי.
"מה אתה רוצה שנעשה?", נטלי שאלה בכעס היא כמוני הייתה מעדיפה להיות במקום אחר.
"אמיליה כאן תשמח לשתף אותך בחוויה של הכנפיים המיוחדות שלכן", ג'ון אמר ואני חייכתי חיוך צבוע אליו.
"כן אני מאוד אשמח לספר לך כמה חרא את הולכת לאכול, אם כולם כאן מוזרים, חצי אנשים חצי ציפורים אז תדעי לך שאנחנו מוזרות עוד יותר ורק בגלל זה ירדוף אותך, אז למרות הפה הגדול שלך אני ממליצה לך לשמור על פרופיל נמוך", אמרתי בכעס וקמתי מהכיסא.
הפעם ג'ון לא עצר אותי יצאתי מהחדר לכיוון המגורים השעה כבר הייתה מאוחרת רוח קרה הכתה בי העבירה בי צמרמורת.
"ילדה", ג'ון קרא לי נעצרתי במקומי עד שהוא הגיע מולי, "למה את עושה לה את ז ?", ג'ון עיצבן אותי כל כך למה אכפת לו מנטלי הסתומה הזאת?
"למה אתה עושה לי את זה? קים ונטלי זה בכוונה?", צעקתי עליו ומיד סתמתי את הפה ששמעתי את עצמי.
דקה של שקט שררה בנינו וג'ון חייך חיוך מתנשא, "את מקנאה ילדה? הרי זאת את שבחרת באדם על פניי".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
