הייתי לחוצה כבר שבוע עבר מאז שקיבלתי את הפתק ההוא, 'אני יודע את הסוד שלך' הוא מדבר על הריון אני בטוחה.
זה היה סיוט להתנהג רגיל ליד ג'ון ואדם שכל השבוע רק תחקרו אותי למה אני צריכה לצאת מחוץ לבית הספר היום עם מיה ולמה אני שקטה לאחרונה אבל זה לא שיכולתי להושיב את שניהם לשיחת 'יכול להיות שאחד ממכם הוא אבא'.
המונית עצרה מיה שילמה לנהג וירדנו מהרכב נכנסנו לקליניקה בישוב שממוקם לא רחוק מבית הספר אבל מספיק רחוק שלא ידעו, נכנסו והרופאה חיכתה לנו ישר במבואה.
"אמיליה נעים מאוד אני דוקטור דינה ניכנס לחדר?".
שכבתי על המיטה הרופאה ביקשה שארים קצת את שולי חולצתי היא מרחה משהו קפוא והניחה מכשיר על הבטן שלי.
"כן אני רואה אותו", היא אמרה וזה היה קשה לשמוע אני באמת בהריון? זה לא נתפס הסתכלתי על המסך אבל לא ראיתי דבר.
"איפה את בדיוק רואה אותו?", שאלתי מבולבלת לא צריך שהילד יהיה גדול יותר בשביל בדיקה כזאת?
"את רואה את הנקודה הלבנה והקטנה הזאת, זה הוא", היא הצביעה על המסך הוא היה בגודל של אפונה.
"את יכולה להגיד לי באיזה שבוע אני?", אם אדע אוכל לחשב את הזמן מתי הייתי עם אדם ומתי עם ג'ון ככה אדע מי האבא.
"את רק בשבועות הראשונים אני אוכל להגיד לך יותר כשהתוצאות מהבדיקות שנעשה לך יחזרו".
היינו שם לא יותר משעה עברתי כמה בדיקות וחזרנו חזרה לבית הספר זה היה בדיוק בשעה של ארוחת הצהריים אבל לא היה לי תאבון בכלל וחזרתי לחדר.
זרקתי את התיק שלי לרצפה ובאתי לקפוץ ראש למיטה אבל על המיטה הונח פתק עם השם שלי בדומה לפתק משבוע שעבר הרמתי אותו במהירות ופתחתי אותו.
'זה בן או בת?', מישהו כאן יודע ואם זה יגיע לג'ון או אדם אני אמות ישבתי על המיטה מעכתי את הפתק ביד ודמעות איימו לצאת מעיניי בדיוק כשלב חזרה לחדר.
"הכול בסדר?", היא שאלה אבל לא התייחסתי אליה קמתי במהירות חיפשתי אש בשולחן העבודה שלנו.
"אמיליה מה קרה?", היא שאלה בדאגה אבל התעלמתי ממנה מצאתי גפרורים זרקתי את הפתק לתוך צלחת ריקה שהייתה על השולחן הדלקתי גפרור ושרפתי את הפתק.
"מה את עושה?", לב משכה אותי לאחור שהלהבות טיפה התגברו העשן הגיע לגלאי העשן שהתחיל לצפצף לב לקחה כוס מים מהברז בשירותים וכבתה את האש, "בואי אנחנו צריכות לצאת".
כל הבנות מהמגורים עמדו למטה מחוץ לבניין כל בית הספר כבר התמקם שם, "אמיליה מה שרפת?", לב לחשה אליי.
"כלום אבל לב בבקשה", פנית אליה והיא קטעה אותי, "זה בסדר אני לא אספר לאף אחד".
חיבקתי אותה חזק עד ששמענו את אדם קורא לנו הוא ודן הגיעו בריצה, "אתן בסדר?", דן שאל לב ענתה לו שהכול בסדר היא באמת לא סיפרה.
אדם משך אותי אליו לחיבוק מגונן חבקתי אותו חזק, "מה קרה באמת יש שרפה?", אדם שאל בדאגה וכמו סימן המדריכים יצאו מהבניין.
"הכול בסדר אזעקת שווא", הם צעקו וההמון התחיל להתפזר.
"עכשיו שזה נגמר את מוכנה להגיד לי איפה היית היום?", אדם הסתכל עליי כבר לא היה לי איך להתחמק מזה.
"אמרתי לך אני לא מרגישה טוב ונסעתי עם מיה לברר את זה אצל רופא אחר", גמגמתי.
"ליה מה את מסתירה ממני? יש לך משהו שאמור להדאיג אותי?", אדם שאל ברצינות ואני צחקתי.
"אני בסדר אתה לא תיפטר ממני בקרוב", אני מקווה.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
