ישבתי על הרצפה בשקט במשך דקות ארוכות הרצתי את כל האירועים האחרונים מאז שהגעתי לכאן, את השיחות המוזרות של אנשים כאן.
הרמתי מבט אל הכנפיים של ג'ון, "זה לא אמיתי אני רוצה ללכת מכאן", ביקשתי ממנו בלחש.
"רוצה לגעת בהם זה ירגיש לך אמיתי?".
"לא אני ממש לא רוצה", אמרתי בבהלה ג'ון צחק והכנפיים העצומות שלנו נבלעו בתוך גבו הוא צנח על המיטה הנמוכה בחדרו וסידר את הכרית שמאחורי ראשו, "את לא יכולה ללכת מכאן, לא עכשיו שאת יודעת לפחות".
קמתי מהרצפה, "אז מה עכשיו אני אמורה להיות כאן תקועה אתך עד שאקח מספיק מהסמים שאתה נוטל ואאמין לסיפור הזה?".
כן ראיתי את הכנפיים שיצאו ממנו אבל לא רציתי להאמין בזה, מלאכים ושדים, דברים כאלה לא קיימים!
"לא, את תקועה איתי כאן עד שתרגיעי ותבטחי לי שלא תדברי על זה עם אף אחד גם לא עם החבר הזה שלך ותתני לי לעזור לך".
ג'ון רוצה לעזור לי? עכשיו זה ממש לא אמין.
"למה שאתן לך לעזור לי?", שאלתי והוא קם מהמיטה שלו נעמד מולי.
"כי אם לא תהיה חזקה מספיק אם לא תתני לכנפיים לצאת או שתתני לכנפיים לשלוט בך המנהלת תעיף אותך מכאן ואמיליה תאמיני לי שאת לא תשרדי בחוץ", הוא אמר ועם כל צעד התקרב אליי יותר ויותר.
"לא אני לא מאמינה לזה", אני לא רוצה להאמין.
ג'ון התחיל ממש להתעצבן, "עמדתי כאן מולך עם זוג כנפיים ענקיות ושחורות ואת לא מאמינה לי? מה עוד את רוצה שאגיד?", שמעו את הכעס בקולו עצמתי את עיניי ניסיתי לנשום עמוק.
"לא שמת לי משהו בשתייה?", שאלתי בייאוש וחיוך קטן של צחוק עלה על פני שראיתי את מבטו של ג'ון.
"לפחות את מחייכת", הוא אמר וחייך גם, כל טון הדיבור שלו היה אחר משהו רגוע יותר הוא ניסה להרגיע אותי משהו שעוד לא קרה מאז שפגשתי אותו.
"גם לך ירדו החומות", הרגשתי את החומות שלו נופלות.
"אמיליה הייתי חייב להיות קשוח אתך, את רוצה להגיד לי שאחרי כל פעם שהיינו יחד לא הרגשת אותם? לא כאב לך?", הוא שאל בחיוך ערמומי.
"אותו יום שבאת באמצע הלילה והערת אותי, לא יכולתי להירדם מרוב כאבים", אמרתי לו והוא חייך חיוך ניצחון.
לרגע נזכרתי באדם נעלמתי לו באמצע המסיבה אבל אם מה שג'ון אומר זה נכון אז ..
"אדם הוא גם כמוך?", שאלתי וג'ון הנה לחיוב, "וגם לב ובר לכולם יש כבר כנפיים".
"לכולם יש כנפיים שחורות?", לא יודעת למה זה עניין אותי אבל כבר לא שמתי לב למה אני אומרת.
"לבר ולב כנפיים לבנות", ג'ון הסביר לי.
"והם כאילו מלאכיות? אבל אדם לא רע כנפיים שחורות זה אומר שאתה בן של שד?", לא האמנתי למילים שיצאו לי מהפה עכשיו, אלוהים בבקשה תעיר אותי.
"ההורים שלנו לא מגדירים אותנו לקחנו מהם לא מעט דברים אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים ללכת בדרך שלהם", ג'ון התעצבן קצת.
"סליחה זה פשוט", שתקתי לא יכולתי להגדיר את זה, "חדש מפתיע לא מובן וקשה לעיכול ?", הוא שאל ואני חייכתי.
"ילדה אני אדריך אותך אתן לך את כל הכלים אבל את צריכה להבין דבר אחד אסור שהם ידעו שאת יודעת, זה מובן ? את לא טיפשה ילדה אני יודע שתעשי את הבחירות שלך נכון, את יכולה ללכת לחדר שלך זה בסדר בשעה כזאת אין כאן אף אחד גם הבנות יחזרו מאוחר ואני אראה אותך מחר על הבוקר".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
