גופי השתתק ג'ון נפל על הרצפה הכדור פגע לו בכתף והאקדח נפל מידו של הבחור הבלונדיני שהיה חלש מידי בשביל להמשיך להחזיק בו.
גם הבחור וגם ג'ון התפתלו מכאב על הרצפה, רצתי אל האקדח במהירות והרמתי אותו מהרצפה הדמעות לא הפסיקו לרדת וראיתי מטושטש.
כיוונתי את האקדח לכיוונו של הבחור הבלונדיני שחייך אליי את החיוך הדוחה שלו, רציתי לתקוע בו כדור כל כך.
"ילדה עצרי אל תעשי את זה את תתחרטי על זה כל חייך", ג'ון אמר שהוא על הרצפה מדמם.
יכול להיות שהוא צודק לא רציתי לעשות את זה אבל עשיתי את זה בכל מקרה לחצתי על ההדק יריתי בבחור הבלונדיני בחזה והוא הפסיק לזוז, אני הרגתי אותו.
ג'ון הצליח להתיישר היד שלו לא הפסיקה לדמם הוא הגיע עד אליי ונפל עליי תפסתי אותו שלא יפלו הוא שחרר את האקדח מידי והאקדח נפל על הרצפה.
ג'ון הוציא אותי מההלם הורדתי ממנו את החולצה וקשרתי חזק סביב הכתף שלו מונעת מהדם להמשיך לזרום.
ג'ון היה כבד וכל הגוף שלי היה כואב אבל זה לא מנע ממני מלתמוך בו כל הדרך חזרה למכונית, רון הבחין בנו ורץ לעזור לי עם ג'ון הם היו עם שני מכוניות גם דן ולב היו שם.
רון תפס את ג'ון במקומי, פתחתי את דלת המושב האחורי נכנסתי ורון הכניס את ג'ון השכבנו אותו כשראשו על ברכיי רון סגר אחרינו את הדלת.
"דן יש לך רישיון נכון?", רון שאל אותו ודן ענה במהירות שכן.
"קח את נטלי ולב ישר למוסד במהירות ובלי לעצור בדרך אנחנו נהיה אחריכם אקח אותם ישר למרפאה", רון הוציא את מפתחות הרכב וזרק אתם לדן הם נכנסו שלושתם לרכב ונסעו במהירות.
רון נכנס לרכב התניע ונסע במהירות אחרי דן, "איך אתם שם מאחורה?", רון שאל הסתכלתי על ג'ון הוא היה חלש אבל זה לא ישבור אותו אני מקווה.
"הוא מאבד דם", חתיכת הבד סביב הזרוע שלו לא הייתה מספיק.
ג'ון הרים מבטו אליי ליטפתי את פניו הבהירות ודמעה ברחה מעיני, "את בוכה בגללי?", ג'ון שאל בחיוך, "אתה צוחק עליי?", שאלתי אותו בעוקצנות.
"יש משהו שאת צריכה לדעת אני יודע מי זאת ששלחה את בן לירות בך ששלחה את שד החלומות ששילמה לשני הסתומים האלה לחטוף אותך", הוא התחיל להגיד ועניו נעצמות.
"תספר לי אחרי שנטפל בך", ניסיתי לעצור אותו זה לא חשוב לי לדעת כמו שחשוב לי שהוא יהיה בסדר.
"אנחנו כמה דקות שם", רון אמר נסענו כמו מטורפים עד לשער כל הזמן הזה ליטפתי את פניו, דואגת שעיניו הירוקות לא יסגרו, "ג'ון אנחנו עוד רגע שם".
"אני אוהב שאת ככה דואגת לי", הוא היה תשוש לחלוטין, "אני לא אוהבת שאתה גורם לי לדאוג לך ככה", אמרתי לו ובאמת שדאגתי בטירוף.
הגענו לשער דן נטלי ולב חיכו לנו בזמן רון עצר בבלימה הוא יצא במהירות משך את ג'ון מחוץ לרכב וסחב אותו למרפאה.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
