קמנו כמו כל בוקר והתחלנו להתארגן אבל זה לא היה באמת עוד בוקר רגיל, בר הייתה קרה אליי היא כעסה על שלא הקשבתי לה לגבי אדם.
אני באמת לא יודעת מה קרה בניהם אבל לא רציתי להרוס משהו שעוד לא התחיל, אני ולב התקדמנו לפגוש את הבנים מחוץ לחדר אוכל, הפעם בר זאת שנגררה מאחור דיברה בטלפון.
"היא שונאת אותי ?", שאלתי את לב בשקט והיא צחקה, "היא רק צריכה להתרגל".
הבנים ישבו באותו ספסל כשהשמש של הבוקר משזפת את עורם, הרגשתי טוב שראיתי את אדם, גם אם בר כועסת לא בא לי לוותר עליו.
הבנים קמו אלינו, אדם נישק אותי נשיקה על השפתיים נשארתי צמודה אליו.
"מתלבטת מה ללבוש הערב ?", דן שאל את לב , "כן כבר עברתי על כך הארון פעמיים", היא צחקה.
"מה יש הערב ?".
"מסיבת אמצע", בר ענתה בהתנשאות מזכירה לי שאני חדשה כאן ולא מכירה כלום.
"מסיבת חוף זה כיף, בלי מדריכים וחוגגים עד הבוקר, יש לך בגד ים ?", אדם שאל ואני חושבת שהוא הבין לבד שאף אחת לא תיקח בגד ים למוסד לעבריינים צעירים.
"אבקש מלב שתארגן לך אחד", אדם היה מקסים פחדתי לרגע אחד ממש שהאשליה הזאת תתפוצץ לי בפנים, "זה בסדר אבקש בעצמי".
דלתות חדר האוכל נפתחו והמונים נהרו פנימה אבל משהו אחר משך את תשומת הלב שלי קרוב לבנייני ההנהלה נער צעיר באזיקים התהלך לצדו של רון.
"אדם חכה רגע זוכר שאמרת לי שגם אותך הכניסו הנה ככה ?", הסתכלתי על אותו נער ואדם עקב אחרי מבטי הבין על מה אני מדברת.
"את האחרים לא ?", שאלתי ואדם נהיה מתוח יכולתי להרגיש את זה עליו, "אמרו להם שזו פנימייה יוקרתית יש הרבה דרכים להיכנס הנה".
"ולמה דווקא אנחנו ..", שתקתי שראיתי את קים וג'ון מתקרבים לעברנו אדם ראה אותם גם וחיזק את החיבוק שלו על המותן שלי כאילו מנסה בכוח להפגין שאני אתו.
*
לב הציגה מולי שני בגדי ים שהיו יפים אבל קצרים מידי, "זה קצר מידי ולא יהיה קר ?", אני מודה אין לי ממש חשק ללכת יש לי תחושה לא טובה לגבי המסיבה הזאת.
"תמדדי", היא זרקה עליי אחד מבגדי הים והצביעה בתקיפות על המקלחת, קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת למודד.
לב הביאה לי בגד ים כחול הוא התאים לעור הבהיר שלי ולשער החום שלי, הוא יהיה בסדר לבינתיים.
לב לבשה בגד ים שחור עם אבנים לבנות שישב עלייה מדהים ופיזרה את שערה הבלונדיני, בר לבשה בגד ים ירוק ופשוט שהחמיא לה.
"מדהים", לב הסתכלה על בגד הים שלי, מעל הבגד ים שמתי מכנס ג'ינס קצר וז'קט שחור שהיה לי.
הבנים חיכו לנו מתחת למגורים ניגשתי לאדם הוא לבש חולצה לבנה ובגד ים כחול, הוא סרק את גופי בחיוך ופתח את הז'קט שלי להציץ על בגד הים שלי.
"אדם", קראתי בהפתעה והוא צחק, "את יפיפייה".
"ואתה חצוף !", אמרתי בכעס, "זה לא סותר", הוא התכופף לעברי נישק את שפתיי בזמן שידיו סגרו את הז'קט שלי.
התקדמנו לעבר החוף שהיה מלא במנורות שקישטו אותו באמצע הייתה מדורה ענקית ובצד היו רמקולים ושלחנות מלאים בשתייה אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שכן היו שם מדריכים.
"חשבתי שלא היו מדריכים", אמרתי לאדם בזמן שהוא עזר לי לרדת לחוף.
"הם תכף ילכו", אדם משך אותי אל עבר קבוצת אנשים שרקדה מעולם לא אהבתי לרקוד אבל זה הרגיש טוב וכיף, בר ולב גם הצטרפו היינו שם עד שהיינו מותשים.
תחושת ערפול עטפה אותי, אדם לקח אותי הצידה לשתות משהו כשאחד התלמידים שאני לא מכירה פנה לאדם והם התחילו לדבר.
הסתכלתי סביבי ובקצה החוף קרוב לעלייה ליערות ראיתי את קבוצת המדריכים מתחילה לעזוב את המקום הם פנו אל עבר היער ולא אל עבר המוסד כשבניהם רון סוחב נערה מחוסרת הכרה על ידיו.
תחושת הערפול לא עזבה אותי אבל פעלתי לפי תחושותיי, "אדם אני תכף חוזרת", הוא נישק את הלחי שלי והתרחקתי ממנו.
בדקתי שאף אחד לא שם לב ועליתי באותה עלייה לכיוון היער הלכתי במשך דקות ארוכות בשקט, תחושת הערפול עזבה אותי וחשש התחיל להציף אותי אבל המשכתי להתקדם עד ששמעתי רעשים.
פניתי הצידה וחיפשתי נקודה בה אוכל להתקרב מבלי שישיימו לב אליי טיפסתי על כמה סלעים ולא האמנתי למראה עניי על הרצפה היו מסומנים עיגולים סימטריים באמצע המעגל הייתה הנערה ובמעגל סביבה עמדו כמה מדריכים ובמעגל מאחוריה הסתובבה המנהלת.
מסביב הוצבו לפידים שהאירו את המקום, המדריכים החלו יחד לדקלם מילים שלא הצלחתי לשמוע הנערה באמצע התחילה להתפתל היא הורידה את חולצתה בצרחות ועל הגב שלה הופיעו שני צלקות גדולות שהחלו להיפתח ומתוך הצלקות התחיל לצאת משהו.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
