נטלי לא הפסיקה להידבק לאדם כל הבוקר גם בבית הספר זה הרתיח אותי אבל שתקתי, שאדם יעשה מה שהוא רוצה זה לא העניין שלי.
הפעמון צלצל לסיום הלימודים יצאתי מהכיתה עם הספרים בידי לכיוון הלוקרים.
בר עמדה שם, יופי רק היא הייתה חסרה לי עקפתי אותה ופתחתי את הלוקר שלי.
"איך היה בטיול שבית הספר מימן לך?", היא שאלה בלגלוג, "היה מדהים חבל שלא באת", עניתי לה באותו הטון והנחתי את הספרים שלי בלוקר.
בר צחקה בקול, "את יודעת זה די מצחיק איך הלכת עד לקצה השני של העולם לעזור לאדם להחלים ובסוף יש לו חברה חדשה".
טרקתי את הלוקר שלי בחוזקה הסתכלתי על בר ומבטה היה על נטלי ואדם.
נטלי חייכה חיוך מעצבן והניחה ידה על הזרוע של אדם, "הזהרתי אותך משובר הלבבות".
"בר תסתמי", סיננתי כלפיה הגוף שלי התמלא בעצבים והפעם בן או ג'ון לא היו לצדי כדי להרגיע אותי.
"או שמה תעשי לי תוציאי את הכנפיים שלך ושוב תהרסי לכולנו את המסיבה?", היא לחשה לעברי.
כל הגוף שלי בער הרגשתי שאני כבר לא שולטת במחשבות שלי, היד שלי התכווצה לאגרוף ועפה לכיוונה של בר.
היא נפלה על הרצפה בחוזקה כל המסדרון הפנה מבטים אלינו כמה שרציתי להכאיב לה עוד ועמדתי לעשות את זה, אבל אדם רץ אליי הוא נצמד אליי מאחור וכרך את הידיים שלו סביבי.
תלמידים עזרו לבר לקום מהרצפה הפנים שלה היו מלאות דם, "את תשלמי על זה" היא צרחה ניסיתי להתקדם לעברה אבל אדם הידק את ידיו סביבי הוא הניח שפתיו על האוזן שלי.
"ליה תירגעי", הוא לחש ואני נשמתי עמוק מנסה להירגע לפני שהכנפיים שלי מתפרצות ומעיפות את אדם לצד השני של המסדרון.
קבוצת מדריכים הגיעה במהרה קים ורון רצו אל בר, "את בסדר?", קים שאלה אותה אבל בר התבכיינה אני נשבעת שהיא עשתה את זה בכוונה.
ג'ון התקדם לעברנו ואדם שחרר את ידיו, "מה קרה כאן?", ג'ון שאל אותי בכעס אבל שתקתי הוא הרים מבטו אל אדם, "לא יודע", הוא ענה בתמימות.
ג'ון העביר ידו בשערו השחור כמו שעשה כל פעם שהיה עצבני רון הגיע אלינו במהירות, "היא שברה לבר את האף אנחנו לוקחים אותה למרפאה".
אוי שיט הסתבכתי כל כך, "עופי החוצה", הוא דרש בכעס התחלתי להתקדם ואדם עקב אחרי אבל ג'ון עצר אותו, "אתה נשאר כאן".
ג'ון הסתובב לעברי תפס בידי וגרר אותי החוצה.
"בשביל מה זה היה טוב יש עלייך גם ככה יותר מידי תשומת לב", הוא רתח מכעס מזל שהיינו בחוץ לבד.
"אני יודעת אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי", בר הזאת מעצבנת אותי אני נשבעת.
"מה היא כבר אמרה לך שלא יכולת להתאפק?", ג'ון שאל ואני שתקתי לא רציתי להכניס כמו תמיד את אדם בנינו.
"לא משהו חשוב", אמרתי בשקט אבל זה לא סיפק את ג'ון, "אני מקווה שזה לא יגיע למנהלת", הוא אמר והלך.
נשארתי בחוץ לבד נשענתי על אחד העצים ושילבתי ידי, ג'ון צודק אני רק מושכת אליי אש.
"אז מה היא באמת אמרה לך?", אדם משך את תשומת הלב שלי הוא הקשיב לשיחה שלי ושל ג'ון.
"משהו עלייך", אמרתי ואדם התקרב אליי שהוא צוחק מכל הלב, "ואת הגנת על כבודי?".
"אדם", קראתי בשמו כשהוא עמד מולי, "מה?", הוא שאל בפשטות מחייך חיוך עם הגומה הזו שאהבתי.
"אל תזוז", הנחתי ידי על הצוואר שלו ומשכתי אותו בעדינות אל שפתיי.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
