התעוררתי בידיים של אדם הוא חבק אותי כל הלילה ליטפתי את פניו ונישקתי אותו, "היי את בסדר ?", אדם התעורר לאט.
"כן אבל זה לא עבד, הם לא יצאו", אמרתי בחצי חיוך.
אדם חייך והרים מעלינו את השמיכה שלו, "זה עבד קומי", הוא הוביל אותי למראה בחדר הוא הרים את החולצה שלי לאט.
שני צלקות אלכסוניות וגדולות הופיעו על הגב שלי שלחתי ידי אל גבי העברתי אצבעות על הצלקות שלא כאבו כלל.
"הן רק צריכות לרצות לצאת, הכנפיים עצמן יצאו בטקס", אדם סידר את החולצה שלי.
"זה כואב ממש ?", נזכרתי בכמה הגוף שלי כאב על החוף, "מתרגלים", הוא אמר באדישות.
"אדם אני לא ידעתי שהוא ינסה לעשות את זה אחרת לא הייתי הולכת", אמרתי לאדם לא ידעתי אפילו לרגע מה עבר עליו כשהוא ראה אותי ואת ג'ון שם על הסלעים.
"אני יודע וג'ון הוא בן זונה רציני אבל הוא יודע מה הוא עושה", אדם השפיל מבטו, "מה עכשיו ?", שאלתי.
"עכשיו את הולכת למרפאה מתלוננת על כאבי גב הם יראו את זה ואז המנהלת תשאל אותך איך זה קרה, את צריכה להמציא לה סיפור אסור שידעו שאימנו אותך או שמישהו מאתנו סיפר לך, תספרי לה שרבת איתי, דחפתי אותך ונתקעת בקיר ואת חושבת שזה מזה, אחרי זה במסיבת אמצע הבאה יערך הטקס שלך ונראה לאן את שייכת".
אדם העביר את שערי לאחור והתחיל לנשק אותי כשהוא מקדם אותי חזרה למיטה נפלנו עלייה ולא יכולתי שלא לצחוק.
הוא עבר לנשק את הצוואר שלי ידיו אחזו במותן שלי והשפתיים שלו החלו מתקדמות אל עבר החזה שלי ואני ידעתי בדיוק לאן זה הוביל אבל רק צמרמורת עברה בי כשנזכרתי במגע של ג'ון.
"אדם!", עצרתי אותו הוא הסתכל עליי והפסיק נשכב לצדי מכסה אותנו בשמיכה שלו ורק מחבק אותי.
*
רציתי ללכת למרפאה מאז שהצלקות הופיעו על הגב שלי אבל העדפתי להניח לדברים רק לרגע קטן לפני שכל הבלגן הזה יתחיל, בעיקר פחדתי מהטקס והכאב.
אני ולב התקדמנו לעבר חדר האוכל לאכול ארוחת צהריים, ג'ון עמד בצד הבניין, כשהוא ראה שלב לא מבחינה בו הוא סימן לי לעקוב אחריו.
לא רציתי ללכת לא בטחתי בו אחרי מה שקרה בחוף אבל אולי הוא באמת רק ניסה לעזור, אמרתי ללב ששכחתי משהו ושתתקדם בלעדיי וכשהיא לא ראתה הלכתי אל מאחוריי הבניין.
ג'ון עמד שם לבד נשען על הקיר בשילוב ידיים, "מה ?", שאלתי בלי יותר מידי הקדמות.
"למה את לא הולכת למרפאה את יודעת שאם תישארי הרבה זמן במצב הזה, זה עלול להרוג אותך ?".
באמת כבר לא הרגשתי טוב, "אדם לא אמר לי כלום".
ג'ון צחק בקולו, "החבר הקטן הזה שלך לא יודע הכול תהיה בטוחה בזה", הוא זלזל בו ואני התעצבנתי בטירוף.
"ואתה ג'ון? אתה יודע הכול? ידעת שזה מה שיגרום להם לצאת? ידעת שאדם יעקוב אחרינו?", שאלתי בכעס וג'ון הסתכל על נקודה רחוקה ממני, "קיוויתי".
נאנחתי בייאוש וג'ון התיישר, "תראי אני מצטער על שנגעתי בך ככה, אבל ילדה לא שיקרתי לך שאמרתי לך שכל מה שקרה בנינו לא היה רק ניסיון לעורר אותם".
ג'ון הפתיע אותי אבל אני כבר לא ידעתי אם להאמין אחרי כל מה שעברתי אתו.
"רציתי אותך ובסוף את גם תהיה שלי את תראי", הוא חייך לעצמו חיוך עצוב ועקף אותי.
"ג'ון", ניסיתי לעצור אותו מסיבה לא ברורה הוא הסתובב רק לרגע, "לכי למרפאה בבקשה".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
幻想"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
