דן לב ונטלי ישבו איתי בחדר המרפאה כל אחות שבאה לטפל בי שלחתי אותה לג'ון לא הסכמתי שיגעו בי עד שהוא יהיה בסדר.
"אני דואגת לג'ון", נטלי אמרה בקול בכיני והאמת שהיה נמאס לי לשמוע אותה אחרי שהיא בכתה ואני זאת שחטפה את המכות במקומה!
"אז אולי תלכי לדאוג לו בחוץ?", צעקתי עליה והיא קמה ממקומה ויצאה מהחדר בכעס.
"מה קרה שם איך נטלי יצאה ללא שריטה?", דן שאל אותי בלחש.
"כי הגנתי עלייה כמו מטומטמת", התעצבנתי על עצמי ולב התיישבה על המיטה לידי, "ממש כמו אחות גדולה", היא אמרה וחייכה.
"אני ונטלי דאגנו לך", אמרתי ללב היא הייתה אתנו בשער אבל בכל זאת לקחו רק אותנו.
"לא ממש עניינתי אותם הם הרדימו גם אותי ולקחו אותי אתכן אבל זרקו אותי כמה קילומטרים מבית הספר התעוררתי וחזרתי לבית הספר ברגל חיפשתי את ג'ון ומאז חיפשנו אתכן ללא הפסקה כל המדריכים יצאו לחיפושים".
זה נשמע מטורף לא האמנתי לזה, לב הצילה אותנו מי היה יודע מתי היו מוצאים אותנו, הנחתי את ראשי על הכתף שלה והיא ליטפה את שערי בדאגה.
מיה נכנסה לחדר בפרצוף כועס, "מה זה השטויות האלה שאת לא נותנת לאף אחת לטפל בך?", היא גערה בי.
"יותר חשוב לטפל בג'ון", הסברתי לה אבל היא לא אהבה את התשובה שלי.
"מטפלים בג'ון זאת לא צריכה להיות הדאגה שלך", היא אמרה לי ואז פנתה אל לב ודן, "תנו לנו רגע לבד", היא ביקשה והם יצאו מהחדר השאירו אותנו לבד.
"חטפתי המון מכות", אמרתי למיה והיא צחקה כשהיא ניקתה את פני עם חומר חיטוי, "כן אני רואה את זה".
"לא, מיה", ניסיתי להסביר והנחתי ידי על הבטן שלי היא התנשמה עמוק, "ירד לך דם כמו מחזור?", היא שאלה ואני הנהנתי את ראשי לשלילה.
"זה כבר טוב אנחנו נבדוק בהמשך אל תדאגי", היא הבטיחה לי כשחבשה את פצעי, "תישארי לנוח", היא ביקשה ממני ולא התווכחתי אתה הייתי עייפה וחלשה.
נשכבתי לרגע לעצום את עיניי ונרדמתי לשעות.
התעוררתי מכאבים לקחתי את הכדורים שמיה השאירה לי ליד המיטה אבל זה לא עזר לכאבים.
השעה הייתה כבר מאוחרת, זה לא מנע ממני לקום לבדוק מה עם ג'ון עברתי בין החדרים עד שראיתי אותו.
ג'ון ישן על אחת המיטות בלי חולצה והכתף שלו חבושה לא רציתי להפריע לו ניסיתי לסגור את הדלת אבל היא הרעישה.
"אמיליה", ג'ון קרא לי פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה, "הבהלת אותי חשבתי שקרה לך משהו", הוא אמר והשאיר אותי מבולבלת.
"למה שיקרה לי משהו?", שאלתי כשג'ון קם לפתע מהמיטה הוא ניגשתי אליו במהירות ניסיתי לעצור אותו אבל הוא תפס בי חזק בשביל להתיישר.
"ג'ון אתה צריך לנוח", ניסיתי להרגיע אותו אבל משהו הטריד את מנוחתו.
"אני צריך להוציא אותך מכאן ילדה, את לא מבינה? זאת המנהלת היא זאת שמנסה להרוג אותך".
ESTÁS LEYENDO
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasía"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
