"בוקר טוב", הבחור הבלונדיני נכנס לחדר אני ונטלי קפצנו בבהלה הוא התקדם אליי בחיוך זדוני.
"הגיע הזמן שננהל שוב שיחה", הוא תפס בשער שלי ומשך אותי החוצה מהחדר זורק אותי על הרצפה כשהבחור השמן תפס בנטלי.
"ביררתי קצת ורק על השקרים שסיפרתן לי אני צריך להרוג אתכן אז מילים אחרונות?", הוא שאל וטען את האקדח שלו אל מול נטלי, "אני לא שיקרתי בבקשה", היא התחילה לייבב.
"אז תוכיחי לי תוצאי את הכנפיים שלך עכשיו מהגב לפני שאני הורג אותך ומוציא אותם בעצמי מתוך הגב שלך ועם גרזן!", הוא צעק עלייה מנפנף באקדח שלו.
לא התייחסתי אליו ולא הסתכלתי עליו כי אבן ירדה לי מהלב, מאחורי גבו של אותו בחור בלונדיני ומאחורי החלונות הגדולים שהשקיפו אל היער הציץ אליי ראשו של ג'ון, הוא ישר אליי מבט סימן לי להיות בשקט.
הבחור הבלונדיני המשיך לצעוק על נטלי איים לירות, "היא לא שיקרה לך", משכתי את תשומת ליבו של הבחור, "היא לא? אז תוכיחי לי", הוא הפנה את האקדח שלו אליי.
נשמתי נשימה עמוקה כל הגוף שלי עוד כאב אבל הייתי חייבת לעשות את זה הרגשתי איך הגב שלי נשבר והכנפיים יוצאות עושות קרעים בחולצה שלי ונפרשות בעוצמה לצדדים.
שני הבחורים היו מהופנטים מהכנפיים שלי מספיק מהופנטים בשביל לאפשר לרון וג'ון להיכנס הביתה מבלי שהם ישימו לב.
"אנחנו הולכים להיות עשירים אחרי שנמכור את הכנפיים באלה בשוק השחור זה אומר שאותכן אני כבר לא צריך", הוא הרים את האקדח שלו לכיווני.
"מילים אחרונות?", הוא שאל ואני צחקתי, "לא יודעת, יש לך משהו להגיד?", שאלתי והוא אפילו לא הספיק להיראות מבולבל לפני שג'ון חנק אותו מאחור ורון התנפל על השמן.
כדור נפלט מהאקדח שלו הכנפיים שלי נכנסו במהירות לגבי לפני שהכדור פגע לי בכנף, נטלי התכופפה ובכתה על הרצפה כשרון העיף את השמן על החלון הגדול מאחוריו, החלון התנפץ וזכוכיות עפו לכל עבר.
הבחור הבלונדיני נאבק בג'ון אבל זה היה קרב אבוד, מניסיון אישי אי אפשר לנצח את ג'ון ולמדתי את זה בדרך הקשה בכל קרב מולו.
ג'ון הכה את הבחור הבלונדיני באגרופים עד שהוא איבד את ההכרה.
נטלי קמה מהרצפה וחיבקה את ג'ון הוא כרך ידו סביבה אבל הביט עליי.
"קח אותה לרכב", ג'ון פנה אל רון והוא תפס בנטלי ויצא מהבית והיא נתמכה בו כאילו קרה לה משהו, אפילו שריטה אין על הבת זונה הזאת!
ג'ון התקדם אליי לאט הוא עמד קרוב שלח ידו קדימה וליטף בעדינות את פניי החבולות, תפסתי את ידו בכדי שיפסיק.
"אני כל כך מצטער שלא מצאתי אותך קודם ילדה", הוא אמר בכאב ואני השפלתי מבטי מסתירה ממנו פצעים אחרים.
"זה לא אשמתך", לא הבטתי בו נלחמתי בדמעות שמילאו את עיניי.
ג'ון התקרב עוד צעד וכרך את ידיו סביבי הנחתי את הראש שלי על החזה שלו ונתתי לדמעות לברוח מעיניי.
הייתי צריכה אותו כל כך קרוב אליי, אבל קול שהבהיל אותנו הפריד בנינו.
ג'ון הסתובב לאחור אל הבחור הבלונדיני שהתעורר וניסה להגיע אל האקדח.
ג'ון התקרב אליו ניסה לעצור אותו אבל הוא לא הספיק והבחור הבלונדיני ירה לכיווננו.