ג'ון כבר הלך ואדם לא ענה לי אז נשארתי להעביר את הלילה במרפאה שהייתה חשוכה וקפואה.
מחשבות התחילו לצוץ במוחי מה יקרה אם אני אהיה ככה לבד גם בהמשך? איך בכלל אוכל לגדל ילד? אולי אני צריכה להפיל אותו?
קמתי עם כאבי גב מהמיטה, אף פעם לא אהבתי לישון כאן מיה נכנסה לחדר עם כוס קפה וחיוך התיישבתי על המיטה בעייפות מיה הגישה לי את כוס הקפה והתיישבה לצדי.
"ג'ון יודע על המצב שלך?", מיה שאלה, "אף אחד לא יודע", שיקרתי לה אבל אין טעם להכניס אותה לתוך כל מה קרה עם הפתקים.
"חשבת כבר מה את רוצה לעשות?", היא שאלה ואני שלחתי יד לשרשרת של אדם משחקת בה מרוב לחץ, "חשבתי על הפלה".
*
הלכתי לחדר להתקלח ולהתארגן לפני הלימודים לב ונטלי כבר יצאו, שוב אאחר לשיעור הראשון יצאתי מהמקלחת מכוסה רק במגבת כשדפיקה נשמעה על הדלת, "מי זה?".
"זה אני", אדם צעק מצידה השני של הדלת ניגשתי לפתוח לו ופניתי לארון להתלבש מבלי לתת לו נשיקה.
"הכול בסדר?", הוא שאל, "כן למה?", התעלמתי ממנו והתלבשתי מאחורי דלת הארון שלא יראה אותי.
"שמעתי מה קרה אתמול", הוא זרק את התיק שלו לרצפה והתיישב על המיטה שלי בכבדות, "איך? כי שאני התקשרתי לספר לך לא ענית לי".
"מצטער הייתי עסוק", הוא אמר בפשטות, "זה בסדר רק ישנתי במרפאה לבד", סגרתי את הארון והסתובבתי אל אדם.
"חשבתי שאת זאת שהרביצה לנטלי היא עשתה לך משהו?", הוא שאל באדישות ידע שהיא לא באמת יכולה באמת לפגוע בי.
"היא לא נגעה בי, זה ג'ון שלא נתן לי לחזור לחדר", הסברתי לו משלבת ידי בכעס.
"הבנתי אבל למה את מרוחקת ממני?", אדם שאל שלח ידו קדימה תופס במותני מושך אותי אליו למיטה מחבק אותי כשהראש שלו על הבטן שלי והידיים שלו על הטוסיק שלי.
"למה הרבצת אתמול לנטלי?", הוא הרים מבטו אליי, "אני חשבתי שהיא .. לא חשוב", השתחררתי מחיבוקו.
"דברי ליה מה את מסתירה ממני?", הוא שאל כשקם מהמיטה ונצמד אליי.
"מה אתה מסתיר ממני?", שאלתי והוא חייך חיוך לא מבין, "אדם אנחנו מכירים חצי שנה בחיים לא יצא שחיפשתי אותך והיית עסוק", התפרצתי אליו והוא התנשם עמוק.
"יש בעיות בבית", הוא הודה, "הכול בסדר עם אימא שלך?", איזו סתומה אני ידעתי שיש סיבה לזה שאדם לא ענה לי.
"אני כנראה אצטרך ללכת אליה להרבה זמן אבל זה לא צריך לשנות כלום בנינו".
לא ישנה כלום?? אני צריכה אותך כאן!