הרגל שלי לא הפסיקה לקפוץ מעצבים אני ובן חיכינו למונית שתיקח אותנו לשדה התעופה הרוח של הלילה הכתה בנו.
אספתי את שערי לאחור בלחץ אני ממש מקווה שאני ובן נצליח לעמוד בזה אני מודאגת, "המונית הגיעה".
בן שם את התיקים שלנו בתא המטען הוא פתח לי את דלת המונית אבל נעצרתי כששמעתי את שער הברזל הכבד נפתח.
ג'ון יצא ממנו כשתיק על גבו אבן ירדה לי מהלב.
"הוא מצטרף?", בן שאל בזלזול וג'ון שמע אותו, "היא לא נוסעת בלעדיי", ג'ון נזף בוא ונכנס למונית.
אפילו שהוא עושה משהו בשבילי הוא מצליח לעצבן אותי, אני ובן נכנסו למונית ונסענו כולנו לשדה התעופה בשקט מוחלט.
פחדתי שלא נספיק להגיע אל אדם בזמן גם בשדה התעופה היה בנינו שקט לא נעים אני לא רוצה לדעת איך ג'ון חקר את בן אם הם ככה שקטים, הרגל שלי עדיין לא הפסיקה לקפוץ מעצבים.
"הכול בסדר ילדה?", ג'ון הסתכל עליי כמעט רעדתי מרוב לחץ, "אני אף פעם לא טסתי".
בן שמע אותנו וצחק, "את מפחדת לטוס כשיש לך זוג ..", בן התחיל להגיד אבל ג'ון תפס בידו בחוזקה כמעט שובר אותה, "סתום".
אנשים הפנו מבטם אלינו, "ג'ון לא כאן", לחשתי והוא שחרר את ידיו מבן ואנשים חזרו להתעסק בעצמם.
חכינו לעלות למטוס כשאישה גבוהה עם שיער שחור ארוך ואודם בצבע אדום הסתכלה עלינו ללא הפסקה, העלייה למטוס החלה.
עלינו עם שאר הנוסעים והתיישבנו במטוס כשאני בין ג'ון ובן.
אותה אישה שהסתכלה עלינו נעצרה לפתע ליד ג'ון, "אנחנו מכירים?", היא שאלה אותו מבליטה את החזה המוגזם שלה.
"לא נראה לי", ג'ון ענה לה מבלי להרים אליה את מבטו, "צודק חתיך כמוך אין אפשר לשכוח", היא אמרה ועכשיו הוא הרים מבטו אליה.
ברצינות? היא מתחילה אתו?
"אתה טס לטיול עם האחים הקטנים שלך?", היא שאלה והצביע עלינו, חצופה!
"משהו כזה", הוא ענה לה בחיוך זזתי באי נוחות רציתי לקפוץ עלייה באמצע המטוס אני נשבעת שג'ון זורם אתה רק בשביל לעצבן אותי.
הדיילת קראה ברמקולים ביקשה מכל הנוסעים לשבת אותה.
היא שלחה ידה אל עבר ג'ון, "נעים מאוד אני שירי", היא הציגה את עצמה בלחיצת יד והלכה להתיישב במקומה.
"יש לי בחילה", לא יכולתי לשלוט בפי הבחורה הזאת ממש מעוררת בחילה, "מהטיסה?", בן שאל מחזיק בידי הנחתי את ראשי עליו ועצמתי עיניי.
אני מקווה שלפחות הטיסה הזו תעבור במהירות, הצלחתי להירדם כל הטיסה, הייתי תשושה ועדיין כאבה לי הכתף.
בן נישאר צמוד אליי עד שנחתנו אני לא מאמינה שזאת פעם ראשונה שלי בחו"ל רק חבל שזה לא למטרת טיול.
אותה בחורה מבחילה התקרבה אלינו כשחיכינו למונית מחוץ לשדה התעופה, "תתקשר", היא השאירה אצל ג'ון פתק והלכה.
"נו באמת", פלטתי מפי ועל פניו של ג'ון הופיע חיוך של ניצחון, "מפריע לך ילדה?".
"באנו לכאן לעזור לאדם לא בשביל שתמצא זיון", אפילו אני בעצמי לא האמנתי למילים שיצאו לי מהפה.
אחד האנשים המקומיים פנה לעברנו באתי לעצור אותו להגיד לו שאנחנו לא מדברים את שפתו אבל ג'ון דיבר אתו לפתע.
"הוא יוכל לקחת אותנו לשם קדימה".